אנו חוגגים חמישים שנה לשחרור הגולן במלחמת ששת הימים. אנו מצדיעים
למפקדים וkלוחמים ששחררו את הגולן. אנו מרכינים ראש לזכרם של 141 החללים שנפלו בקרב. אנו
מעלים על נס את מקבלי ההחלטות בדרג המדיני והצבאי, שהחלטותיהם הביא להישג ההיסטורי
הגדול.
במאמר זה אפנה זרקור לאחד הגיבורים שמאחורי הקלעים. הוא לא לחם בגולן
כמפקד או כלוחם. הוא לא קיבל את ההחלטה. אבל יתכן מאוד, שאלמלא הוא, המקצועיות
שלו, האכפתיות שלו, התעוזה שלו, נטילת האחריות שלו ובחירתו להיות ראש גדול, במלוא
מובן המילה, הגולן היה נותר בשליטה סורית, ההר היה נשאר מפלצת והסיוט של תושבי
הגליל והעמקים היה נמשך.
האיש הוא אל"מ במילואים אלי הלחמי, אז רס"ן אלי וייסברוט,
האחראי על נושא סוריה, לבנון ועיראק באמ"ן.
הלחמי, תושב תל-אביב, בן 80, עדין רואה את עצמו "מלאבסי",
כמי שנולד וגדל במושבה פתח תקווה. הלחמי, אותו ראיינתי לכתבה זו, מתמודד בשנים
האחרונות עם מחלת הסרטן, אולם הוא צלול כבדולח, חד כתער ואוצֵר בזיכרונו אוצָר בלום,
בלתי נדלה, של מידע, כבור סוד שאינו מאבד טיפה.
במאמרי "אלמלא דיין התחרט", סיפרתי על המהפך בעמדתו של דיין
באשר לשחרור הגולן, בבוקר ה-9 ביוני 1967. בתהליך קבלת החלטות שנערך במוחו של דיין
במשך דקות אחדות, הוא שינה מן הקצה אל הקצה את עמדתו בנדון; מהתנגדות נחרצת למהלך
והצגתו כאסון שיעלה במחיר אלפי הרוגים ויגרום להתערבות סובייטית במלחמה והצעה
להזיז את יישובי הגבול מטווח התותחים הסורי, להחלטה לכבוש את הגולן, שאותה מסר
ישירות לאלוף הפיקוד דוד אלעזר, מבלי לעדכן את ראש הממשלה אשכול והרמטכ"ל
רבין.
מה קרה באותן דקות ששינו את ההיסטוריה? סיפורו של הלחמי שופך אור על
הפרשה, ומספק לה הסבר אפשרי.
****
"כאחראי על סוריה באמ"ן", מספר הלחמי, "היה לי
חשבון נוקב עם הסורים, בשל מפעל הטיית הירדן, ההפגזות על יישובינו והתמיכה המעשית
בפיגועי פת"ח שיצאו מסוריה. מאוד לא הייתי מרוצה מכך שהם הולכים לצאת מן
המלחמה בשן ועין, בלי שעשינו משהו בגולן, חוץ מתקיפות אוויריות, ומלבד האישור
שדיין נתן לדדו לתקיפה קטנה וחסרת משמעות בתל-עזזיאת, שדדו בצדק לא רצה בה. הסורים,
מצדם, הפגיזו את היישובים, הפציצו מן האוויר וניסו לבצע מחטף באזור דן".
בבוקר יום שישי 9 ביוני, הייתה אמורה להיכנס לתוקפה הפסקת האש, שגם
הסורים הסכימו לה. כך, כמעט הסתיימה לה מלחמת ארבעת הימים, כשהצבא הסורי יושב על
הגולן, חוצפתו גוברת והתקפותיו על היישובים מתעצמות.
ביום חמישי 8 ביוני ב-11:30 לפני הצהרים, נערכה גיחת צילום מעל הגולן.
התצ"א כיסה את הרצועה שמקוניטרה ומטה, אך לא את קדמת הגולן; קו המוצבים
הקדמיים. היום, צילומים כאלה מפוענחים בשידור חי, אולם באותם ימים נדרשה לכך חצי
יממה. תוצאות הפיענוח הגיעו לרס"ן וייסברוט לבור ב-23:30 בלילה.
בחצות, הוציא וייסברוט בכתב ידו "לקט מידי צבעוני" ועליו
כתב את תוצאות הפיענוח: 1. מחנות קוניטרה ריקים (לא ברור לאן הוסגו הכוחות שהיו
בהם). 2. נראה שיש התמוטטות של המערך הסורי בגולן. 3. לא ברור אם מצב כזה יחזור על
עצמו.
הלחמי: "עם הלקט הזה נכנסתי לפנות בוקר למורי ורבי, ראש
אמ"ן האלוף אהרל'ה יריב. הבור היה ריק, כי הכל ידעו שאמורה להתחיל הפסקת אש. אמרתי
ליריב, שלא יתכן שאחרי כל העסק, הסורים ייצאו בלי שנגמור אתם את החשבון. יריב השיב
לי: 'אלי, אין מה לעשות. יש הפסקת אש, וצריך לקבל את זה' ".
מאז ראשית תקופת ההמתנה, כמעט חודש קודם לכן, לא יצא אלי וייסברוט מן
הבור. כעת, כשהמלחמה אמורה להסתיים, הוא ביקש אישור לנסוע לירושלים, לפגוש את
חבריו מהצנחנים, יחידתו לשעבר, משחררי העיר העתיקה. "ב-6:00 יצאתי לשם מבית
סוקולוב; התלוויתי לסיור עיתונאים שיזם דובר צה"ל".
דיין, שישן בבור באותו לילה, התעורר בב-5:30. מזכירו הצבאי נתן לו את
הלקט המידי שכתב וייסברוט, (שנמעניו הם שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אמ"ן)
וכן מברק של נאצר לסורים, המספר להם שהם מסכימים להפסקת אש ואין לסורים ברירה אלא להצטרף,
ונגמור את המלאכה במלחמה הבאה.
דיין לקח לידו את שני המסמכים, והם, משוכנע הלחמי, שגרמו לו לשנות את
דעתו.
"ב-6:50 דיין חיפש את כותב הלקט, אך כבר לא הייתי שם, וכיוון שלא
היו אז מכשירים ניידים, לא יכלו לאתר אותי". דיין התקשר לדדו, והשאר
היסטוריה.
"הגעתי לירושלים", מספר הלחמי. "התחלתי להסתובב בעיר
העתיקה. אחרי כחצי שעה, שוטרים צבאיים שחיפשו אותי, צעקו אם נמצא כאן אלי וייסברוט,
רוצים אותו דחוף ביחידה. לקראת 9:00 יצאתי במהירות אל מחוץ לחומות ירושלים. עצרתי
מונית. הנהג סירב לקחת ממני כסף והסיע אותי היישר לקריה. איתמר רבינוביץ' חיכה לי
בחוץ ואמר לי, שרוצים להעמיד אותי לדין צבאי, כי חרגתי מסמכות. במסמך 'מידי' עליי
לתת רק מידע, ואני נתתי הערכת מצב. אמרתי לו שאיני דואג, ואסתדר עם זה.
ירדתי למטה. קצת צעקו עליי, על כך שבלקט כתבתי דברים שאינם בסמכותי,
לכאורה. עליי לתת רק עובדות. היות והייתי האורים והתומים של הנושא הסורי, אמרתי
שאפשר להעמיד אותי לדין – אבל אני דורש שזה יהיה עכשיו. הרי אף אחד מהם לא ידע
להתמודד עם החומר המודיעיני כמוני. הם נבהלו ונתנו לי להתעסק במה שעשיתי".
- לאן נעלם הכוח הסורי שהגן על קוניטרה?
הלחמי: "לאחר המלחמה הסתבר, שחלק מהכוח הסורי - כוח ההלם
המשוריין המטכ"לי, שהיה הכוח שיותר
מכל חששנו שהוא יקודם וישמש למתקפת הנגד הסורית, אכן הוסג אחורה, ונערך להגנה על
הבירה דמשק, וחלק ממנו הוזז קדימה למה שהיה הגזרה הצפונית של 'הרמה הסורית' ".
הבקעת צה"ל בפאתי מעלות הגולן נתקלה בהתנגדות סורית עזה, והייתה
כרוכה בקרבות עזים ובאבדות רבות. אולם לאחר ההבקעה, הגולן שוחרר כמעט ללא התנגדות
סורית.
- למה לא הייתה שם לחימה?
"בשבת 10 ביוני בבוקר, הסורים לחצו על הסובייטים לקדם במועצת
הביטחון הפסקת אש בכל מחיר. ב-8:45 הודיע דובר צבאי סורי הודעה מס' 66, שקוניטרה
נפלה לידי הציונים. הידיעה לא הייתה נכונה. היא נוסחה אישית בידי שר ההגנה ומפקד
חיל האוויר חאפז אל-אסד, כדי להפעיל לחץ על הסובייטים.
שמעתי בטרנזיסטור את ההודעה ברדיו דמשק. ידעתי שהחיילים הסורים מאזינים
ל'קול ישראל' בערבית ומייחסים לה אמינות רבה. העברתי מסר ל'קול ישראל' בערבית,
ולבקשתי הם שבו ושידרו את ההודעה הסורית שוב ושוב, בכל כמה דקות. הבנתי שאם
החיילים הסורים ישמעו בעמדות את ההודעה, הם ינטשו את העמדות ויברחו".
ואכן, כך היה. החלה בריחה המונית. בשלב מסוים הסורים תפסו את עצמם
והבינו את טעותם. הם הוציאו הודעת הכחשה, אך זה היה מאוחר מדי.
בסיום המלחמה, יריב קרא לכל מטה אמ"ן ואמר: "מי שיש לו
תלונה נגד אלי, שיעבור דרכי".
****
נעמוש היה מוצב סורי כקילומטר מזרחית
מעל גבעת האם וכפר סאלד. על מוצב זה נערך אחד מקרבות ההבקעה בעליה
לגולן במלחמת ששת הימים.
העיתונאי שלמה מן, החוקר את קרבות הגולן במלחמת ששת הימים, הקים את
הבלוג "נעמוש", על שם המוצב – בלוג שכולו כתבות ומחקרים על שחרור הגולן.
בכתבה על אלי הלחמי, הוא מספר: "כעבור כשנתיים, כשאהרון יריב ביקר כאורח הקהילה
היהודית בקנדה, אירח אותו ויסברוט, שבינתיים השתחרר מצה"ל, הפך לשליח הבונדס
בקנדה והחליף את שמו להלחמי. בנאום בבית הכנסת 'שערי שמיים' במונטריאול, קרא יריב
להלחמי לעלות לבמה והציג אותו בפני הקהל: 'אתם רואים את האיש הזה? זה אלי ויסברוט,
בזכות הבחור הזה אנחנו יושבים היום ברמת הגולן' ".
לאחר מלחמת יום הכיפורים, נענה אלי לבקשת ראש אמ"ן וחזר לשירות
פעיל ממנו השתחרר לאחר כעשר שנים בדרגת אל"מ.
אל"מ (מיל') אלי הלחמי סיכם את הראיון ל"שישי בגולן"
במילים: "ושהגולן תמיד יישאר בידינו. אמן!"
אמן ואמן!
* "שישי בגולן"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
