הבלוג של אורי הייטנר

"כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על צדק" שר מוקי. ומאיר אריאל הפגיש לדו קרב את "רודף צדק ג'ימי ודין רודף שלום".

השלום והצדק הם שני ערכים שקשה ליישב ביניהם, כפי שקשה ליישב בין האמת והשלום. השלום מחייב הבנה לצד השני, הגעה להסכמה ולפשרה. אין דבר שקשה יותר להתפשר עליו מאשר תחושת הצדק. כאשר כל צד מאמין בצדקתו, כיצד הם יכולים להגיע להסכמות?

הוא הדין בחסד ואמת. מעשה חסד הוא לפנים משורת הדין. הדין מבוסס על האמת. האמת היא ייקוב הדין את ההר. איך ניתן לגלות חסד, בגישה של אמת בכל מחיר?

הצדק והשלום, החסד והאמת, הם ערכים נעלים. אך ההתנגשות ביניהם כמעט בלתי נמנעת, ויישובה מחייב כנראה יצירתיות רבה וחשיבה מחוץ לקופסה.

משוררי פרק פה מתארים תמונת עתיד אידיאלית. בתמונה זו "חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ /  צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ".

האם זו תמונה אוטופית? אוטופיה – פירושה אי מקום. אוטופיה היא כוכב הצפון שיש לחתור אליו, אך היא אינה יכולה להתממש.

אולם על פי המזמור שלנו, היא יכולה להתממש בהתערבות אלוהית, שישליט בעולם את ערכי הצדק, השלום, החסד והאמת בעת ובעונה אחת.

אנחנו, כבני אדם, נדרשים לחתור לכך, לראות בכך אידיאל.

אך הפרק מרמז שהחיבור הזה מחייב מעשה אנושי ארצי. "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח". רק אז, היא תשתקף בצדק השמיימי: "וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף". ומן הסתם, כך הדברים גם בנוגע לחסד ולשלום.

****

את נאומו בכנסת בעת ביקור סאדאת, סיים ראש הממשלה מנחם בגין בציטוט הפסוק מן המזמור, העוסק בצדק ובשלום:

"זה יום מיוחד לבית הנבחרים שלנו ובוודאי לשנים רבות ייזכר היום הזה בתולדות עמנו, גם בתולדותיו של העם המצרי, אולי גם בתולדות האומות. והיום הזה, מורי ורבותי חברי הכנסת, אשא תפילה, שאלוהי אבותינו המשותפים ייתן בנו חכמת הלב הדרושה כדי להתגבר על קשיים ומכשולים, על דברי הסתה ופגיעה; ובעזרת השם נגיע ליום המיוחל, שאליו כל עמנו מתפלל - השלום. כי אמנם כן, נעים זמירות ישראל אמר: 'צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ'. והנביא זכריה: 'הָאֱמֶת וְהַשָלוֹם אֱהָבוּ' ".

בפרט אחד בגין טעה. הוא ייחס את הציטוט לנעים זמירות ישראל, כלומר לדוד. אולם המזמור הזה הוא של בני קֹרח.

 * 929