אנא אלי
/ שולי נתן
פינתי
השבועית ברדיו "אורנים" 26.6.17
פינתנו מוקדשת היום לשולי נתן. אני מקדיש לה את הפינה משני טעמים.
האחד הוא יום הולדתה השבעים, שאמנם חל כבר לפני שלושה חודשים, אבל מי סופר? והשני
הוא מלאת יובל לאירוע הפסגה של חייה, האירוע ששינה את חייה והציב אותה בכותל המזרח
של התרבות הישראלית – הופעתה ההיסטורית בפסטיבל הזמר והפזמון במוצאי יום העצמאות
תשכז, בשיר "ירושלים של זהב", שאני מגדיר אותו "ההמנון השני",
אחרי "התקווה", ההמנון הלאומי.
את "ירושלים של זהב" כבר השמענו, כמובן, ואיני נוהג להשמיע
אותו שיר פעמיים, אך הוא יתפוס מקום מרכזי בפינה.
שולמית בורנפרוינד נולדה בלונדון. היא עלתה כילדה קטנה לישראל, גדלה תחילה בירושלים
ולאחר מכן ברמת גן והיא בוגרת בית הספר "בליך" שבו גם אני למדתי. כשהחלה
בקריירה המוסיקלית, היא קיצרה את שמה הפרטי ואימצה את שם נעוריה של אמה, לשם
משפחתה.
הדבר המעניין הוא ששולי נתן כלל לא ייעדה את עצמה לקריירה מוסיקלית.
הייעוד שלה בחיים היה קריירה של ספורטאית. היא הייתה מתעמלת מכשירים מצטיינת, שהגיע
לנבחרת ישראל לנערות, תחת שרביטה של המאמנת האגדית אגנס קלטי, שהייתה אלופת העולם
בהתעמלות והשנה זכתה בפרס ישראל, בגיל 96. באחד האימונים או התחרויות שולי נפלה מן
הקורה, נפצעה וקריירת הספורטאית שלה התרסקה. חלום נעוריה, לו הקדישה את כל ישותה
נגוז.
כשהיא הייתה בשיא ייאושה, אמא שלה ניסתה לחלץ אותה בהצעה מפתה. היא
שמעה שהגיע לאזור מורה לגיטרה. "אולי תלכי ללמוד גיטרה?". וכך, מתוך
התהום צמחה הצלחתה הגדולה, עד כדי כך שאולי ניתן לראות בתאונה הקשה את הדבר הטוב
ביותר שקרה לה בחיים. הגיטרה, בכל אופן, לא משה מידיה עד היום.
היא החלה ללמוד אצל המלחין והמנצח יוסי ואלד ולאחר מכן עברה
לקונסרבטוריון. היא שרה בקונצרט לנוער את "דונה דונה" וליוותה את עצמה
בגיטרה. למזלה הטוב, בקונצרט נכח איש "קול ישראל" אמתי נאמן, שהתרשם
ממנה מאוד והציע לה להופיע בתכנית הרדיו "תשואות ראשונות".
הייתה זו תכנית חשיפה לאמנים חדשים. באותם ימים של טרם טלוויזיה,
כשברדיו היו – שני ערוצים בלבד, הרייטינג של "תשואות ראשונות", ששודרה
בשבת בצהרים, היה כמעט מוחלט. כלומר, השתתפות בתכנית זו היא חשיפה אדירה. שולי נתן
שרה שם את "פתחו את השער" של קדיה מולודובסקי.
בין המאזינים הייתה בחורה צעירה ששמה ללי שמר, שהוקסמה, ואף זיהתה
בזמרת את קול הסופרן שאמא שלה כל כך אוהבת. "אמא, בואי מהר, תקשיבי",
היא קראה לאימהּ. נעמי שמר הקשיבה והוקסמה. היא ביקשה מללי לרשום את שמה של הזמרת
על פתק.
בינתיים שולי התגייסה לצה"ל. היא אפילו לא ניגשה לבחינות ללהקה
צבאית. לא העלתה על דעתה שהיא ברמה המספקת. היא שירתה כמורה חיילת במושבי העולים
בחבל לכיש והתגוררה במושב נהורה. במקביל היא המשיכה לשיר ולנגן באופן פרטי, בפני
חבריה במקומות שונים בארץ.
יום אחד הגיע לחדרה במושב בריצה מישהו, והודיע לה שאמא שלה התקשרה
וממתינה על הקו במזכירות. כך, להתקשר, בלי תיאום מראש? שולי רצה למזכירות, ובראשה
התגלגלו תרחישי בלהה על אסון שבטח קרה במשפחה. כשהרימה את השפופרת, אימהּ אמרה לה:
"שולמית, הכל בסדר, שום דבר לא קרה, אבל קחי כיסא ושבי, אני צריכה לספר לה
משהו". שולי התיישבה, ואימהּ סיפרה
לה שנעמי שמר רוצה להיפגש אתה.
בתחילת 1967 ביקש טדי קולק, ראש העיר ירושלים, מנעמי שמר לכתוב שיר על
ירושלים, שיבוצע בחלק האמנותי, הלא תחרותי, של פסטיבל הזמר במוצאי יום העצמאות.
נעמי כתבה את הקינה על ירושלים המחולקת שבלבה חומה, וכשראתה כי טוב, אמרה לבתהּ:
"זוכרת את הזמרת הזאת ששרה ב'תשואות ראשונות'? יש לך את הפתק עם השם
שלה?" והשאר – היסטוריה.
שולי הנרגשת נסעה לביתה של נעמי שמר. נעמי השמיעה לה את השיר בנגינה
סוערת על הפסנתר. שולי לקחת את השיר ואת התווים, הלחינה את קטע הפתיחה המפורסם
והעזה ליצור עיבוד ממותן ושקט של השיר. ולשמחתה הרבה, נעמי אהבה את הדמות החדשה של
השיר, וקיבלה אותו בתיקונים קלים.
כאשר הודיעה נעמי שמר למארגני הפסטיבל מי הזמרת, הם דחו זאת על הסף.
בפסטיבל הזמר לא מופיעים זמרים חובבים. "לא צריך", אמרה נעמי שמר, עקשנית
ידועה, לקחה את מילות השיר ויצאה מהחדר. הם רדפו אחריה והבינו שאין טעם לוויכוח.
שולי נתן הושבעה לא להשמיע את השיר עד הפסטיבל, והיה מדובר בחודשים
אחדים. אולם היא פחדה מאוד מהמעמד, ובכל זאת שרה את השיר בפני חבריה במקומות שונים
בארץ, והוא התקבל נפלא. היא הבינה שיש בידיה נכס, אך לא הבינה עד כמה.
רק בחזרות היא החלה להבין. היא שמעה את שמעון ישראלי, כוכב התקופה,
מקטר שאת השיר הכי יפה נתנו לפישרית הזאת. את הפסטיבל ליוותה התזמורת הפילהרמונית,
אך את השיר שלה היא שרה בליווי הגיטרה בלבד. בחזרה הגנרלית, כשסיימה לשיר, נעמדו
כל חברי התזמורת על רגליהם והריעו לה. האסימון נפל.
ובמוצאי יום העצמאות עמדה בחורה צעירה ובלתי מוכרת, בת עשרים, מלווה
בגיטרה, ובקול פעמונים הרטיטה את לבבות אזרחי ישראל. באותו יום העצמאות החלה תקופת
ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים, והשיר היה להמנונם של הלוחמים ושל הציבור בעורף.
וכשירושלים שוחררה, השיר נתפס כנבואה, אף שלא היה בו שמץ של רמז לשחרור אפשרי של העיר,
ונעמי שמר הוסיפה את הבית "חזרנו אל בורות המים".
השיר נחשב לשיר הישראלי האהוב ביותר בכל הזמנים ואף נבחר ככזה בידי
הציבור בחגיגות היובל ובחגיגות השישים למדינת ישראל, שנים רבות אחרי שבוצע
לראשונה.
שולי נתן היא בראש ובראשונה "ירושלים של זהב"
ו"ירושלים של זהב" הוא שולי נתן. לא ריטה, לא עפרה חזה, לא חוה
אלברשטיין, לא אריק איינשטיין, לא נחמה הנדל, לא נחמה ליפשיץ ולא כ-300 ביצועים
אחרים שיש לו.
לשולי נתן יש מאות שירים, אך היא לעולם תהיה מזוהה עם "ירושלים
של זהב", עד שיש המציגים אותה בהגזמה כ"זמרת של שיר אחד". בראיון
עם יורם רותם מגל"צ, הוא ציין שזמרים עובדים כל חייהם כדי להגיע לשיר
האולטימטיבי שלהם, והיא פתחה אתו את הקריירה. "איך זה לקיים קריירה בצלו של
'ירושלים של זהב'?", הוא שאל, והיא השיבה: "בצלו?!?! לאורו! השיר הזה
הוא השמש של חיי!"
כאמור, לא נשמיע כאן את "ירושלים של זהב". בחרתי להשמיע שיר
מקסים של שולי נתן, שהיא אף הלחינה אותו ותרגמה אותו לעברית – "אנא
אלי".
את השיר כתב פרנסיסקו אססי, משורר אמריקאי, שכל מה שאני יודע עליו,
הוא שהוא כתב את "אנא אלי". השיר פונה לאדון, כלומר לישוע, והוא מבקש:
"עשה אותי כלי לשלומך", אך שולי נתן שינתה ל"אנא אלי" ול"עשה
אותי כלי לשליחותך". אחד הבתים מבוסס על "תפילת השלווה" שחוברה על
ידי הכומר הפרוטסטנטי האמריקאי ריינהולד ניבור:
אֵלִי, תֵּן בִּי אֵת הַשַּלְוָוה -
לְקָבֵּל אֵת הַדְּבָרִים שֶאֵין בִּיכוֹלתִּי לְשַנוֹתָם,
אֶת הָאוֹמֶץ - לְשַנוֹת אֵת אֲשֶר
בִּיכוֹלתִּי,
וְאֵת הַתְּבוּנָה - לְהַבְדִיל
בֵּינֵיהֶם.
זהו שיר מלא חכמה, שיר של נביא, כיוון שהוא מבקש מאלוהים לעשות אותו
כלי לשליחותו. שיר מקסים, שבו מבקש המשורר להיות מופת של הטוב, של הראוי; מי
שבכוחו לזרוע אהבה במקום שבו מקננת שנאה, סליחה במקום עלבון, אור במקום חושך ושמחה
במקום עצב. הוא מבקש לא להתאוות להיות מנוחם, מובן ואהוב, אלא מנחם, מבין ואוהב.
מדי שנה, בליל יום הכיפורים, אני עורך באורטל ערב שנקרא "כל
נדרינו" ובו פרקי קריאה, תפילה, שירה ושיח, סביב תכני יום הכיפורים. ערב
מרומם נפש. לערב שלד של קטעים המופיעים מדי שנה וסביבם קטעים מתחלפים. אחד הקטעים
הקבועים, משיאי הערב, הוא השיר "אנא אלי", בקול הפעמונים המרטיט, פותח
שערי השמים, של שולי נתן.
אנא אלי,
אנא אלי,
עשה אותי כלי לשליחותך.
אנא אלי,
אנא אלי,
עשה אותי כלי לשליחותך.
במקום שבו מקננת שנאה
תן לי לזרוע אהבה.
במקום שבו עלבון – סליחה,
במקום שבו חושך – אור,
במקום שבו עצב – שמחה,
אדון העולם.
אנא אלי...
עשה שלא אתאווה כל כך
להיות מנוחם אלא מנחם.
עשה שלא אתאווה כל כך
להיות מובן אלא מבין.
עשה שלא אתאווה כל כך
להיות אהוב אלא אוהב.
אנא אלי...
אלוהים תן לי את השלווה
להשלים עם שאיני יכול לשנות.
אנא, תן לי את אומץ הלב
לשנות דברים שביכולתי.
ואנא, תן לי את החוכמה
להבחין בין אלה לבין אלה.
אנא אלי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
