הבלוג של אורי הייטנר

האם ההצעות בטיוטת תקנון הבריאות החדש, שעלה לדיון ראשוני באסיפה, שבהן יש השתתפות מסוימת של החבר בהוצאות הבריאות, הן הפרטה? שאלה זו ריחפה באוויר האסיפה.

התשובה לכך מורכבת. אם מדברים על המושג "הפרטה" במובן המדעי שלה, כפי שלומדים אותה בפקולטות לכלכלה – רוב מה שנקרא הפרטות בקיבוצים אינו עונה על ההגדרה. הפרטה הוא הליך שבו מועבר רכוש הכלל לידיים פרטיות. בחיי הקיבוץ, הפרטת העסקים (מה שכמעט ואינו קורה גם בקיבוצים המופרטים) ושיוך דירות, עונים על ההגדרה. כל השינויים בתחום הצריכה ואפילו בתחום השכר, אינם הפרטה, במובנה המדעי.

אולם בשיח הקיבוצי (לא רק באורטל אלא בתנועה כולה), שנוצר בשלושת העשורים האחרונים, כל העברת פעילות מאחריות הכלל לאחריות הפרט הומשגה כהפרטה. ועל פי ההמשגה הזאת, ברור שאם החבר נדרש להשתתף בפעילות שקודם כוסתה במלואה, זוהי הפרטה.

ולכן, אם, למשל, עד כה אורטל כיסתה 99% מעלות טיפול השיניים של החבר, ועל פי ההצעה היא תכסה 90%, יש כאן הפרטה חלקית. היא מצטרפת להפרטות רבות, בעיקר בתחומי הצריכה, שנעשו בשלושים השנים האחרונות.

אולם בבחינת הנושא רק על פי אחוזי ההפרטה, יש החמצה של הראיה הכוללת. הראיה הכוללת היא בחינת רמת הערבות ההדדית בתחום הבריאות. האם לאורך זמן היא ירדה או עלתה?

****

בעבר אורטל כיסתה 100% מהוצאות הבריאות של החבר. אולם ה-100% של אז שונה מה-100% של היום. ה-100% היה על פי הסטנדרטים של אורטל באותה תקופה. למשל, רק שירות ציבורי. אם חבר הלך לרופא פרטי – הקיבוץ כלל לא השתתף בכך. כלומר, סל הבריאות של אורטל היה מוגבל למדיי, אך הוא כוסה לחלוטין.

סל הבריאות של היום, כולל ביטוחי הבריאות שבאותם ימים אי אפשר היה לחלום עליהם, גדול לאין ערוך. הוצאות הבריאות של אורטל על חבריה גדול היום בהרבה מכפי שהיה בעבר. ולכן, בראיה כוללת, הערבות ההדדית בבריאות התחזקה ולא נחלשה, למרות שפה ושם נדרשת השתתפות של החבר, שלא נדרשה בעבר. ובראיה כוללת, השתתפות החבר היא סמלית.

זה קרה בראש ובראשונה כיוון שהיכולות הכלכליות של אורטל גבוהות הרבה יותר מכפי שהיו בעבר, כיוון שעלויות הבריאות במדינת ישראל גבוהות הרבה יותר וכי הצרכים של חברי אורטל, כחברה מתבגרת ורב דורית, גבוהים יותר.

אך במקביל, גם תקציב החברים גבוה הרבה יותר מבעבר, ולכן גם דרישת ההשתתפות היום הוגנת והגיונית יותר.

****

על פי תפיסת העולם הקיבוצית של אורטל, הבריאות נמצאת בליבת הערבות ההדדית.

במצב אידיאלי, נכון היה שהקיבוץ יממן את מלוא הוצאות הבריאות. אולם ההוצאות על בריאות עלולות להיות אין סופיות. אין גבול לביטוחים, לטיפולים הפרטיים וכד', וכפי שאדם פרטי מגביל את עצמו על פי אפשרויותיו, כך הדבר גם בחברה שיתופית. כמו אדם פרטי, גם חברה שיתופית נושאת באחריות למגוון רחב של צרכים, ועליה לחלק את משאביה ביניהם, ולא לשעבד את שאר הצרכים לצורך אחד, גם אם מדובר בנושא חשוב כמו הבריאות.

ניתן לעשות זאת באמצעות הגדרת סל בריאות קשיח שהקיבוץ מספק לחבריו, ומה שמעבר לו – זו בעיית החבר. כך נהגנו בשנותיה הראשונות של אורטל. ואפשר לעשות זאת באמצעות החלטות גמישות, על תחומים שבהם נדרשת השתתפות מסוימת של החבר, כהצעת הצוות.

התרשמתי מאוד מהעבודה המקצועית והרגישה של הצוות, שהילך בשדה מוקשים, בחן לעומק את הנושא, והתקנון שיצר הוא מלאכת מחשבת של אחריות קיבוצית. אין זה אומר שחייבים לקבל כל מה שנכתב כמקשה אחת, ואי אפשר לחלוק על סעיף זה או אחר ולהציע חלופות אחרות, אך המכלול ראוי להערכה.

****

כפי שאמרתי באסיפה, אני חושש שההצעה בדבר השתתפות של 10% בכל טיפול שיניים עלולה להיות קשה למשפחה. ההצעה נכונה עקרונית, אך יתכן שאחוז ההשתתפות גבוה מדי. אני ממליץ לצוות לבחון חלופה של השתתפות נמוכה יותר, גם אם הדבר יביא לגידול מסוים בתקציב הבריאות.

אך מעבר להסתייגות זו או אחרת, ראוי הצוות לברכת "יישר כוח" מן הקהילה על עבודתו.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל