* קלון שאין לו תפוגה - שלילת חירותו של אדם היא עונש נורא. העובדה
שהאנושות טרם מצאה ענישה הומאנית יותר, היא תעודת עניות. לכן, אני בעד תנאים טובים
ככל הניתן לאסירים וסולד מהקשקושים על "בית הבראה על חשבוננו", שאינם
אלא רוע ונקמנות לשמם. ולכן, אני אוהב מאוד את הרעיון של קיצור עונשו של אסיר
בשליש. החברה מציבה לאסיר אור בקצה המנהרה, מיום כניסתו לכלא, ליציאה מוקדמת
לחופשי, אם יעמוד בקריטריונים של התנהגות טובה.
אני סומך על שיקול הדעת של ועדות השחרורים, כולל ועדת השחרורים שקיצרה את
עונשו של אולמרט.
מאוד לא אהבתי את קמפיין גיוס רחמי הציבור שערכה סוללת היחצ"נים של
אולמרט, עם הפצת תמונה מעוררת רחמים. אני מרחם עליו, כפי שאני מרחם על כל אסיר.
בעצם, אני מרחם עליו פחות מאשר על כל אסיר. אולמרט אינו אדם שגורלו המר עליו,
ומצוקת חייו דחפה אותו לפשע. הוא היה האיש החזק ביותר במדינה, היה לו הכל, והוא
בחר בחיי פשע ושחיתות.
אולם מרגע שהוא נכלא מאחורי סורג ובריח, הוא חסר ישע, ולכן ראוי לנהוג
כלפיו בדיוק כמו כלפי כל אסיר אחר. ואם הוא עומד בקריטריונים, יש לשחררו. את
הסיפור של "הדלפת הסודות הביטחוניים" מלכתחילה לא קניתי, ואני שמח
שוועדת השחרורים לא פסקה על פי הפרשה. נכון עשתה הפרקליטות שלא ערערה על ההחלטה.
מה שחשוב הוא, שבמקרה של אולמרט לא תחזור חרפת דרעי – חזרתו של העבריין
המשוחרר לחיים הציבוריים. אולמרט החזיר את חובו לחברה, ולכן הוא ייצא מכותלי הכלא,
אבל לקלונו הציבורי אין תפוגה. את הקלון הזה הוא יישא עמו עד הקבר. חוששני, שעיתון
הבית שלו, "ידיעות אחרונות", וסוללות יחצ"ניו יזדרזו להתחיל
בקמפיין חזרתו לחיים הפוליטיים.
* הסתה שקרית - ראשי איפא"ק, האנשים הנלחמים את מלחמתה של ישראל בארה"ב,
ניצבים תמיד לצדה של כל ממשלה ישראלית ומהווים נכס אסטרטגי אדיר למדינת ישראל,
הגיעו ארצה בדחיפות, לנסות להעביר את רוע גזירות הגיור והכותל. הם חשים, בצדק
ובאופן מדויק, שממשלת ישראל מתנתקת ממהותה של ישראל כמדינת העם היהודי, משפילה
אותם, מבזה אותם, תוקעת סכין בגבם ומסובבת אותו באכזריות.
... ובינתיים, ברשתות החברתיות, נמשכת ההסתה הפרועה והשקרית על
"הרפורמים האנטי ציונים תומכי ה-BDS אנשי הקרן החדשה" בלה
בלה בלה בלה בלה בלה.
* לשיטתו הוא צודק - בפשקוויל התורן שלו, תחת הכותרת "היהודים זועמים", מגדף
גדעון לוי ומחרף את היהודים הרפורמים והקונסרבטיבים בארה"ב. למה? כי הם
תומכים בישראל, נאבקים באויביה. ובלשונו הם תומכים באקיבוש, באפרטהייד, בפשעי
המלחמה, בטבח אזרחים במבצע "צוק איתן", ב"הוצאות להורג של ילדות
הסכינים" וכו' וכו' וכו'. ופתאום הם מזדעקים על שטויות וקשקושים, כמו
"חופש הפולחן למרגלות קיר אבנים שנמצא בשטח כבוש שבגללו הרסו בתים של מאות
בני אדם לפני 50 שנה", בעוד הם אינם נלחמים בעד חופש הפולחן של המוסלמים באל
אקצה. והחמור מכל – הם סותמים פיות של יהודים שמעיזים לבקר את ישראל. ולכן הם
צבועים, שמתחזים לליברלים וכו' וכו' וכו'.
כמו כל פשקיווליו – קשקוש, הבל ורעות רוח. אבל הרבה יותר נכון ומדויק מגל
ההסתה והשטנה הימננית ברשתות נגד יהדות ארה"ב. במסע הזה, המבוסס כולו על שקר
ובורות, מוצגים הרפורמים והקונסרבטיבים, אלה שעומדים בראש המאבק נגד ה-BDS, כתומכי הפלשתינאים, אנטי ציונים שנאבקים נגד מדינת ישראל ושאר
שקרים. נכון, יש גם כאלה. להציג כך את הרפורמים, זה כמו לומר שהחילונים בישראל הם
גדעון לוי ורוגל אלפר.
לשיטתו, גדעון לוי צודק במתקפתו. להבדיל מהמתקפות הימנניות, המבוססות על
בדיות, על שנאת חינם ועל בורות.
* הפרוטוקולים של זקני הרפורמה - גל ההסתה והשקרים נגד הרפורמים, הוא הפרק
החדש בפרוטוקולים של זקני ציון. אוטואנטישמיות מן הזן הנחות ביותר.
* אהבת ישראל – בעקבות ביקורת שמתחתי על המתקפה האנטי ציונית של המפלגות החרדיות,
הואשמתי בשנאת חרדים.
אין לכך שחר. אהבת ישראל שלי כוללת גם את החרדים. ישראל שחטא – ישראל הוא.
והרי רובם המוחלט אינם אלא תינוקות שנשבו. אני מאמין שהם יחזרו בתשובה.
אבל אין להשלים עם המתקפה שלהם נגד צביונה של ישראל כמדינת העם היהודי.
מדינת ישראל אינה סתם עוד מדינה שתפקידה לספק ביטחון ורווחה לאזרחיה. מדינת ישראל
היא מדינה עם יעוד – הגשמת הציונות. היא מדינתו של העם היהודי כולו, שנועדה להוות
בית לעם היהודי כולו ולכל יהודי ויהודי. ליהודי ישראל וליהודי הגלויות. ליהודים
חילונים ודתיים. לחרדים, חרד"לים, דתיים לאומיים, רפורמים, קונסרבטיבים,
רה-קונסטרוקציוניסטים. אם מדינת ישראל לא תהיה כזאת, היא תבגוד במהותה. ושם שיקולי
עסקנות פוליטית אינם מצדיקים כניעה לניסיון להוריד אותה ממסלולה.
* החוק נגד גיור - ליהודיה אמריקאית היה חבר, בן כיתתה, שאינו יהודי. כשהחלו לדבר על
חתונה, היא הבהירה לו, שהיא יהודיה ורוצה להקים בית יהודי בישראל. באהבתו אליה הוא
החליט להתגייר, להצטרף למשפחתה, לקהילתה ולעמה.
הגיור נעשה בקהילה שלה, שאליה היא נולדה, שהיא הקהילה של הוריה ושל סביה.
זו הקהילה שבה היא ביטאה את יהדותה.
הזוג התחתן, הקים משפחה, וכיהודים וציונים החליטו לעלות לישראל. ובישראל,
הרבנות החרדית לא הכירה ביהדותו. מבחינת הממסד החרדי הוא צריך... להתגייר. וכדי
להתגייר, הוא צריך להתחייב לקבל את אורח חייהם של החרדים, המנוגד לאורח חייהם של
הרוב הגדול של היהודים בישראל ובגולה. והם בולשים, ועוקבים ובודקים.
הזוועה הזאת היא החוק נגד גיור, שקרוי בלשון מכובסת "חוק
הגיור".
אך החוק הזה הוא גם נגד הגיורים האורתודוכסים שנעשו בצה"ל. והוא גם
נגד הגיורים האורתודוכסים שנעשו בידי הרב דרוקמן, שגם הוא אינו מקובל עליהם.
והחוק הזה אינו רק נגד הגרים. כאשר מדינת ישראל שוללת את הגיורים שנעשו
בידי הזרמים היהודיים שאינם אורתודוכסים, היא מעבירה מסר שהיא שוללת את עצם יהדותם
של הזרמים. כלומר, כבודדים, היא נאלצת לקבל את יהדותו של מי שאמו יהודיה, אך לא את
היהדות שלהם. כי אם הם אינם יכולים לגייר את מי שרוצה להיות יהודי כמותם, פירוש
הדבר שהם אינם מספיק יהודים.
החוק נגד גיור הוא גם חוק המכוון נגד יהדות חבר העמים, ששרדה 70 שנות
רדיפות והתנכלות, עלתה לישראל והיא אחד ההישגים הגדולים של הציונות. משמעות החוק
הוא מסר ליהודים הללו שישראל לעולם לא תכיר ביהדותם וגם לא תאפשר להם להתגייר.
החרדים שמשתמטים משירות בצה"ל, שעורקים ממלחמת מצווה, שאינם נוטלים
חלק בהגנת העם והמולדת, הם יקבעו היהדות של מי כשרה ושל מי לא? זאת המשמעות של
החוק האנטי ציוני, שחותר תחת זהותה וצביונה של מדינת ישראל, כמדינת העם היהודי.
שום שיקול עסקני של פוליטיקה קטנה אינו מצדיק כניעה לחוק האנטי ציוני
הזה.
* ללא עמוד שדרה - יש צד חיובי בחוסר המנהיגות של נתניהו. כפי שהוא נכנע לחרדים, כעת אין
זה מן הנמנע שהוא ייכנע לאייפא"ק, ל-JCC ולהנהגת יהדות ארה"ב.
* מה חדש בבידוד המדיני? - במסגרת
הבידוד המדיני של ישראל, ייערך השבוע ביקור ראשון בישראל של ראש ממשלת הודו.
הביקור יכלול עסקאות ענק, שתחזקנה את הכלכלה הישראלית, את מערכת הביטחון ואת מערך
יחסי החוץ של ישראל.
שוב ושוב אנו נוכחים בהתבדות נבואות הזעם על בידודה המדיני של ישראל.
ישראל הייתה פעם מבודדת. בימים שקדמו לאקיבוש, ישראל הייתה מדינה קטנה,
עם גבה לים, עם כלכלה חלשה, נתונה למצור כלכלי (החרם הערבי הצליח לאין ערוך יותר
מה-BDS) ובבידוד מדיני. היום המצב אחר לגמרי.
את היחסים עם הודו כוננה ממשלת שמיר, כמו גם עם סין, בריה"מ ועוד
כשלושים מדינות. כזכור, גם ממשלת שמיר הואשמה ביצירת בידוד מדיני (ובניגוד לממשלה
הנוכחית, היא גם בנתה בניה רבתי ביו"ש והקימה יישובים לרוב).
הממשלה הנוכחית מצליחה מאוד בקידום יחסי החוץ של ישראל, והיא ראויה על כך
לשבח ופרגון.
אין זה אומר שמדינות העולם מסכימות עם עמדותיה המדיניות של ישראל. מבחינה
זו, למרבה הצער, אנו עדיין מבודדים. גם הודו, שהיא היום אחת הידידות הקרובות של ישראל,
מצביעה נגדנו באו"ם. אך מדינות יכולות לקיים יחסים טובים והדוקים, גם כאשר
עמדותיהן חלוקות.
* קן צרעות – ביישוב
יצהר פועל קן צרעות של עוכרי ישראל; בוגדים הלוחמים בצה"ל ובכוחות הביטחון,
ופוגרומיסטים המתנכלים לערבים.
הממשלה (וקודמותיה), צה"ל והמשטרה מגלים אוזלת יד נגד התופעה הזאת.
הגיע הזמן להסיר את הכפפות ולהיכנס בהם בכל הכוח, כדי לדכא אחת ולתמיד את התופעה.
על צה"ל לנהוג בפורעים בדיוק כפי שהוא נוהג בפורעים ערבים הפועלים
כמותם.
איני טוען שכל התושבים, כבודדים, הם כאלה. אולי רובם אינם כאלה. אולם
היישוב כקהילה אינו נלחם בתופעה ומאפשר את קיומה, אינו מסגיר את הגיס החמישי ואת
הפורעים לשב"כ, אינו פועל בנחרצות כדי לדכא את המורדים, מאפשר את קיומה של
ישיבתו של הרב גינצבורג המסית למרד – ולכן היישוב אינו יכול להתחמק מאחריות לתופעה
החמורה שקורית בו.
* קומפקטי וסימפטי – אני מבלה בחופשה משפחתית ברודוס. לראשונה, טסנו משדה התעופה בחיפה.
קטן, צנוע, קומפקטי והרבה יותר סימפטי.
* ביד הלשון
אד הומינם - טיעון אַד הוֹמִינֶם, הוא טיעון לגופו של אדם, במקום לגופו של עניין.
הביטוי נטבע במסתו של הפילוסוף בן המאה ה-17 ג'ון לוק "מסה על שכל
האדם". טיעון אד הומינם מסב את הדיון מרציונליות, לכשל שאינו מאפשר בחינה
אמתית של הרעיון. במקום להתמודד עם הרעיון, מוכיחים שהדובר לא רציני, לא קוהרנטי,
הוא בעצמו נוהג כך וכך.
בקהילה קטנה כמו קיבוץ, טיעונים אד הומינם נפוצים. "לי אל תספרו מי
זה גלעד, אני מכיר אותו עוד מהסיר", או "גם אבא שלו היה כזה".
טיעונים אד-הומינם נפוצים למדיי בשיח הישראלי, אך דומני שכל השיאים נשברו
במתקפת אד הומינם פרועה על פרופ' אסא כשר, בעקבות הקוד האתי שהציע לאקדמיה, כשניכר
בעליל שכמעט כל המסתערים עליו כלל לא קראו את הקוד, או קראו והתעלמו.
* "חדשות בן עזר", "על השבוע"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
