הבלוג של אורי הייטנר

הוועדה לבדיקת ניגוד עניינים במשרד המשפטים, קבעה שקיים ניגוד עניינים בין חברות במליאת המועצה האזורית לבין חברות בוועד המקומי של היישוב, ולכן חבר המליאה לא יוכל לכהן כחבר בוועד המקומי. הנימוק להחלטה זו הוא סמכויות הפיקוח של המועצה על פעילות הוועד המקומי, בתחומים כגון תקציב וגביית מיסים.

החלטה זו היא אבסורד, ומבטאת חוסר הבנה במהות החיים הקהילתיים – ביישוב הכפרי, וברשות האזורית הבנויה מיישובים כפריים.

הייחוד של מועצה אזורית, הוא היותה קהילה של קהילות. הבסיס של חייה ושל הדמוקרטיה הפנימית בתוכה, הוא הכפילות הזאת – האזרח הוא חבר בקהילה יישובית, שהיא מוקד ההשתייכות והזהות הראשונית שלו, ובמקביל הוא תושב ברשות המקומית. זיקתו למועצה האזורית נובעת בראש ובראשונה מהיותו חבר היישוב והיא פועל יוצא של חברות זו. זאת, בניגוד ליישוב עירוני – עיר או מועצה מקומית, שבו האזרח הוא תושב הרשות המקומית.

החברים ביישוב, בוחרים מנהיגות קהילתית, המנהלת את חיי הקהילה – המוניציפליים, החברתיים והכלכליים. אחד התפקידים המרכזיים של כל מנהיגות, היא ייצוג הארגון כלפי חוץ. ייצוג חברי היישוב כלפי המועצה, הוא תפקיד מובהק של מוסדות היישוב (ועד, מזכירות וכו'). עובדה זו היא כל כך טריוויאלית, שממש מוזר שיש צורך לחזור עליה.

לכאורה, אין קביעת משרד המשפטים סותרת את שנאמר לעיל. הרי אין היא אוסרת על יו"ר הוועד או המזכיר לייצג את היישוב בפני הרשות, אלא רק את חברותו במליאת המועצה. אולם המליאה היא המוסד שבו יש לנציג היישוב יכולת להשפיע בצורה אפקטיבית, כיוון ששם מתקבלות ההחלטות בהרמת אצבע ובהחלטת רוב. כאשר מנהיגות היישוב אינה יכולה לייצג את היישוב במוסד זה, יכולת הייצוג שלה נפגעת באופן משמעותי וכך גם מנהיגותה ביישוב עצמו.

עצם המבנה, שבו המוסד העליון של הרשות מורכב מנציגי היישובים, נובע ממהות החיים בקהילה של קהילות. אם כך, מה ההיגיון בכך שנציגות היישוב, לא תהיה מנהיגות היישוב? מי אם לא ועד היישוב מוסמך, ממהות תפקידו, לגבש את עמדת היישוב בנושאים שעל הפרק? מי יוכל להציג את עמדת היישוב בפני  המועצה טוב מנציגי הוועד הנבחר?

נימוק נוסף ששמעתי בזכות טענת ניגוד האינטרסים, הוא שמאחר והחברות במליאת המועצה מחייבת ראיה רחבה של האינטרס האזורי, יקשה על מי שאמון בתוקף תפקידו לייצג את היישוב, לשקול את השיקול הרחב.

אני סבור שההיפך הוא הנכון. בחירה נפרדת של נציג למליאה, עלולה להיות כר לבחירה של אנשים שייצגו אינטרסים צרים. חברי היישוב עלולים לבחור למליאה דמגוג מיליטנטי, שיבטיח "להלחם ללא פשרות למען האינטרסים שלכם", אף שהם לעולם לא יבחרו בו לניהול יישובם, כי הם יעדיפו מנהיגות אחראית ושקולה. נציגים כאלה לא יראו את השיקול הכולל, בניגוד למנהיגים האמיתיים של היישוב.

תרחיש בעייתי נוסף, הוא בחירת נציג לעומתי לוועד. למשל, אדם שניסה להבחר לוועד ונכשל, הוא אופוזיציה לוועד, אך הוא נבחר כנציג למליאה. האם אדם כזה מייצג את היישוב? האם הוא מחוייב להחלטות של מוסדות היישוב?

כמובן, שהתרחישים הללו אינם הכרחיים. יכול יישוב לבחור אדם ראוי ומתאים לנציגו במועצה, תוך שהוא עובד בהרמוניה מלאה עם ועד היישוב. אך תרחישים אלה הם בהחלט סבירים, אפילו סבירים מאוד.

ממה נובעת החלטה זו?

בראש ובראשונה, מהרצון הכן להלחם בשחיתות ובניגוד אינטרסים הקיים במוסדות רבים במדינה. השאלה היא האם זו הדרך להיאבק בשחיתות. לי זה נראה יותר כמו כסת"ח – ניסיון ליצור מראית עין של סטריליות, שלא תאפשר ניגוד עניינים ותאפשר התנהלות נקיה. הכסת"ח הזה מבטא גישה טהרנית, המחפשת ניגוד אינטרסים בכל פינה, גם בפינה בה אין כלל ניגוד כזה, ותוצאתה היא עיקור המנהיגות ויכולת התפקוד.

ההחלטה נובעת גם מאידאולוגיה אנטי קהילתית. אידאולוגיה זו, החזקה מאוד בחוגים משפטיים כולל בתי המשפט, נובעת מגישה אינדבדואליסטית קיצונית, המעמידה את האזרח הבודד וזכויותיו במרכז, מולו את המוסדות הרשמיים של המדינה (כולל הרשות המקומית), ואינה מבינה את משמעות הקהילה. מי היא הקהילה הזו? מהו היישוב הזה? איזו מין ישות משפטית היא זאת?

אחד הביטויים לכך, הוא העליהום הנעשה לאחרונה על ועדות הקבלה של היישובים. מי זה היישוב הזה, שיקבע לאדם אם לרכוש בית וקרקע בתוכו? התקינות מחייבת זכות שווה לכל מי שמשלם לגור במקום. לכאורה, הגישה הבוחנת את ההתאמה החברתית של האדם לקהילה, מנוגדת לעקרונות התקינות, מנוגדת לזכויות הפרט, יש בה אפליה. האידאולוגיה הזאת אינה מוכנה בשום אופן לראות את הקהילה כסוג של משפחה מורחבת, ולכן נשללת זכותה של הקהילה לבחור את החברים בה. האידאולוגיה הזאת אינה ערה לציפיות של קהילה לקבל אנשים שישתלבו בה חברתית ויתרמו לה – כיוון שהיא מבוססת אך ורק על שיח של זכויות הפרט, וחובות הפרט כלפי הקהילה זרים ומוזרים לה.

האידאולוגיה הזאת, העויינת את הקהילה, מסבירה את טענת ניגוד האינטרסים, בשמה המדינה מתערבת בחיים הדמוקרטיים של היישוב, בבחירת מנהיגותו וייצוגו. עצם העובדה

שמליאת המועצה אינה נבחרת בידי כלל תושבי הרשות, אלא בידי יישובים הבוחרים את נציגיהם, היא כשלעצמה מנוגדת לאידאולוגיה האנטי קהילתית. התקנות בדבר ניגוד אינטרסים, נועדו לצמצם ולהחליש את הייצוג הזה.

על המגזר הכפרי להיאבק נגד התקנה הזאת ותקנות אנטי קהילתיות מסוגה. לנוכח הניכור והבדידות המאפיינים את מצבו של האדם מול העולם הגלובלי, בחיי הכרך הגדול, בתרבות הקניונים, הקהילה היא אלטרנטיבה של חיים המבוססים על סולידריות ואחווה בין אדם לאדם. יש להתנגד לכל צעד שעלול להחליש את הקהילות, כמו ההתערבות בחייהם הדמוקרטיים והניסיון לעקר את מנהיגותם, בהחלטה המנומקת ב"ניגוד עניינים", כביכול.

* "שישי בגולן"