הבלוג של אורי הייטנר

החלטת הנשיא לקצוב את עונשם של רוצחי הילד דני כ"ץ אינה חריגה. כך נהוג בישראל ובמדינות דמוקרטיות רבות. גם הגרועים שברוצחים, שנגזר עליהם מאסר עולם – לאחר כ-25-30 שנה עונשם נקצב וכך ניתן לקצר את עונשם בשליש על התנהגות טובה.

הסוגיה העקרונית הזו ראויה לדיון ציבורי. מצד אחד, כבוד האדם וחירותו נוגעים לכל אדם, גם לשפל שבפושעים. שלילת חירות היא עונש כבד, ואחרי עשרות שנים ראוי לנהוג במידת הרחמים. יש גם עניין ציבורי בכך שאותם אסירים לא יחושו וינהגו כמי שאין להם מה להפסיד. מצד שני, הצדק הטבעי נפגע כאשר רוצח מסתובב חופשי, וככל שהרצח אכזרי יותר, העוול מקומם יותר. שחרור רוצחים פוגע ברגשות קרובי הנרצח וגם ברגשות קרובי נרצחים אחרים. הדיון הציבורי הזה אינו ייחודי לפרשת קציבת עונשם של רוצחי דני כץ.

מה שייחודי לפרשה זו, הוא העמדה שנשמעה בימים האחרונים בזכות החלטת הנשיא, שנומקה בכך שמדובר במאסר שווא, של אנשים שהורשעו שלא בצדק. עמדה זו נשמעה מצד אנשים שונים, שהבולט שבהם הוא תום שגב, שהביע אותה הן מעל גלי האתר והן מעל דפי העיתון.

שופטים הם בני אדם, הם עלולים לשגות והם שוגים לא אחת. מותר וראוי למתוח ביקורת על שופטים ועל החלטותיהם, ואף אני עשיתי זאת לא אחת, כולל מעל במה זו. אולם במקרה זה, הביקורת היא ביזיון בית המשפט.

יש לזכור, שהדיון בנושא זה נערך בכל ערכאה אפשרית, כולל משפט חוזר. בכל הערכאות, ההרשעה היתה חד משמעית, מעבר לכל ספק סביר. משפט חוזר הינו הליך חריג במיוחד. במשפט החוזר, נדונה הפרשה כולה מתחילתה, וכל הטענות כנגד ההרשעה נבחנות בה בכובד ראש, כולל כל ההוכחות שבידי תום שגב. אחרי כל כך הרבה ערכאות ומשפט חוזר, כשכל השופטים שדנו בסוגיה הגיעו לאותה מסקנה, דרושה עזות מצח בטענה שמדובר בהרשעת שווא.

איך מסביר תום שגב את טענתו שכל אותם שופטים בכל אותן ערכאות טעו ואילו הוא צודק? הסברו, הוא בזיון בית המשפט בהתגלמותו. תום שגב טוען, שהנאשמים הורשעו כיוון שהם ערבים.

זו האשמה חמורה ביותר – תום שגב טוען, שכל השופטים, בכל הדרגים, כולל בית המשפט העליון, כולל הנשיאים לשעבר מאיר שמגר ואהרון ברק, נגועים בגזענות כל כך קשה, עד שהם מוכנים לשלוח חמישה אנשים תמימים וישרי דרך למאסר עולם על עבירה שלא עברו, כשכל חטאם הוא היותם ערבים. האשמה זו היא אבסורדית ומרושעת.

הפוסל במומו פוסל – בעצם טענתם, מעידים שגב ואלה שהתבטאו כמותו, שעמדתם אינה נובעת משיקולים טהורים, אלא מרצון לטהר את הרוצחים, בשל היותם ערבים.