הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

למה, מה כבר תעשו לי?

מה, תקראו אותו??

הא, הבדיחה על חשבונכם!

מי רוצה לקנא בי עכשיו שאני מחמם צ'יפס ונאגטס וצ'יקן סלקט של מקדונלדס בטוסטר אובן?

תכלס מגניב לי, כי כשהפוסט הזה יסתיים מבחינתי, אני אקבל אוכל של מקדונלדס P(=

לעומת זאת, כשהפוסט הזה יסתיים מבחינתכם, אז... כאילו, כלום.

... וואו. איזה באסה להיות אתם \=

אני רוצים להצהיר בשמחה רבה שאחרי מעט מאוד לחץ חברתי הצלחתי לגרום לנימי לפתוח מחדש את הבלוג שלו לציבור הרחב.

נימי הוא חבר טוב מהנעורים שפתח את הפוסט שלו בתקופת "יאא בלוגים, זה חדש וזה מגניב ואפשר לתת שם דרור לביטוי העצמי שלי!". למען האמת, הבלוג שלו אפילו יותר ותיק מהבלוג שלי. כן. רשמית זה הופך אותו לדינוזאור. (אני גם רוצה להיות דינוזאור אבל לידו אני רק סמילודון עלוב)

עם אחד מהפוסטים האחרונים שלו, נימי הזכיר לי כמה הכתיבה שלו טובה ואני מקווה שהוא יחזור לכתוב ולעדכן את הבלוג בקרוב.

בתכלס, הוא גם בחור שחי חיים די מטורפים.

הוא בן גילי, נשוי לאוסטרלית ויש לו פאקינג ילד שקוראים לו טבע.

אם לא הייתי מכיר אותו אישית ואוהב אותו - לגמרי הייתי יורד עליו עכשיו.

על הווירדו המטומטם ההיפי המסריח והמכוער הזה.

אז יאללה - כולם להגיב ולדרבן את נימי לכתוב שוב בקביעות ווהו!!!

אני רוצה לכתוב פוסט שישתף אתכם בחוויות שלי מאיזה פסטיבל מדהים שהייתי בו, אבל לאחרונה מרגיש לי שאני כותב זכרונות שכאלו באופן מאוד תיעודי-אישי שלא באמת אפשר להתחבר אליו או ליהנות מהקריאה שלו.

אז אני אעבוד על זה קצת. מקווה שיהיו תוצאות טובות.

הלכתי היום עם אמא לראות סרט ישראלי בקולנוע. "אפס ביחסי אנוש". סרט די טוב על מה זה לשרת בצבא שלנו, למרות שיש לו כמה רגעים משונים למדי.

בכל מקרה, בגלל שאמא שלי היא מחולל WTF מהלך, נכנסנו עשר דקות לפני הסרט לעשות קניות בסופר-פארם.

החלטתי לעשות את הדבר הבוגר ולא לשתף איתה פעולה.

אז יצאתי החוצה לקניון והתיישבתי לבדי על הספסל שמול הסופר-פארם כשאני מנסה להיראות מגניב ולא חשוד.

וכשהרמתי מבט, הסתבר לי שאני בוהה בתחתונים סקסיים של נשים.

לא יודע מי הגאון שהחליט להניח ספסל בקניון ככה שהוא מתצפת ישירות על סניף של אפרודיטה, אבל... דוד. וואט דה פאק.

איך אפשר לשבת על הספסל הזה ולא להיראות כמו קריפ סוטה?! (רמז: לא עם זקן כמו שלי!) (עוד רמז: מסתבר שלהסתובב עם גור כלבים זה פיתרון טוב!) (רמזרמזרמז: לא אם הוא סבוך בתוך הזקן שלך!!!)

יש לי קטע כזה שאחרי שאני לוקח את העיתונים מהבית של אמא שלי למיכל המיחזור במעלה הרחוב, אני קופץ על עגלת הסופר שבה השתמשתי וגולש עליה את הדרך חזרה הביתה במורד הרחוב.

זה מסוכן וילדותי ומפגר וכיף חיים.

היום כשעשיתי את זה, הלכה על המדרכה אמא עם שני ילדים.

כשהסתובבתי לראות איך הגברת מגיבה למראה של אדם מבוגר ומזוקן שמתגלש על עגלת קניות במורד הרחוב, גיליתי להפתעתי התעלמות מוחלטת מצדה, אבל דווקא אחד מהילדים הקטנים הסתובב להסתכל עלי.

הייתה לו הבעה מאושרת של הערצה בעיניים. כאילו כל מה שהוא רוצה בחיים זה להיות גם הוא איש מבוגר שעושה שטויות ילדותיות.

אני חושב שההבעה הזאת על הפנים שלו עשתה לי את היום.

עובדה מביכה: לקח לי כמה דקות להיזכר ש-"גלגלה" היא לא מילה אמיתית ושהמילה שאני מחפש היא "עגלה".

פשוט ישבתי כמו מפגר ואמרתי לעצמי "גלגלה", מתקשה להאמין שזאת מילה אמיתית ויום-יומית.

... "גלגלה".

הא =P

אחד מהדברים שהכי מבאסים אותי בלנהוג ברכב הוא העובדה שאני לא יכול לעצום את העיניים.

עד היום חשבתי שהסיבה שבגללה אני אוהב שמסיעים אותי היא כי אני מזל אריה מפונק שכזה, אבל נראה לי שאני פשוט נהנה יותר כשאני נמצא בכלי רכב זז שבו מותר לי לעצום את העיניים.

יש בזה משהו מאוד יפה. בלעצום את העיניים במקום אחד, ואז לפתוח אותן שוב ופתאום להיות במקום אחר לחלוטין.

אני מגזים לאחרונה בשימוש במילה הזאת, אבל זה באמת קסום כשחושבים על זה.

היום למשל היה לי ממש כיף לישון באוטובוס. למרות שבכלל, אני מאוד אוהב לישון באופן מוגזם. אבל זה כבר חומר לפוסט אחר...

... טוב, בסדר, לפעמים, כשאני בטוח בטוח בטוח שיש לי כביש פנוי לחלוטין ושאני לא יכול לפגוע עם הרכב בשום דבר, אני עוצם קצת את העיניים כשאני נוהג ^^

מממ...

ברדיו היום אמרו שחידשו את ירי הרקטות על ישראל, ומשום מה מצאו לנכון לציין ש-"שני אנשים נחבלו לאחר שנפלו כשרצו למצוא מחסה מהירי".

ו... אממ, כאילו, מה לעזאזל? למה חשוב להם לספר לי על האנשים האלה?

ותחשבו איזה מפדח זה להיות הם. לשמוע שמספרים את הפאדיחה הזאת שלכם ברדיו.

כלומר, הייתם הולכים מיוזמתכם ומפרסמים ברבים את העובדה שהשליטה המוטורית שלהם שואפת לאפס ברגעי פאניקה?

אם כבר, אולי גם תפרסמו דו"ח מלא על מספר האנשים שעשו קקי במכנסיים כשהם שמעו שיש "צבע אדום"...?

בא לי לעשות דברים מטופשים ונחמדים וחסרי פואנטה.

כמו להזמין את חברת הכנסת חנין זועבי לראיון רציני בנושא המדינה והכנסת, ואז לשאול אותה רק שאלות מאוד לא פרובוקטיביות שבהן אין שום דרך שתבוא לידי ביטוי השנאה שלה למדינה.

נגיד, שאלות על דעתה בנושא מערכת החינוך לגיל הרך, או השקפותיה בנושאים של בריאות והשמנה בקרב מבוגרים.

כמו לנהוג פיכח ברחובות ת"א בליל שישי ולראות ניידת משטרה ולחתוך לרחוב הצדדי שנמצא לפניה כדי להיתקל בניידת הנוספת ששמים שם כדי לתפוס את השיכורים ולהגיד שם לשוטרים שאני בטוח שהם לא יאמינו לי אבל אני פיכח לגמרי וסתם העמדתי פנים שאני מתחמק מהניידת כדי שאוכל להביא להם ממתקים ולהודות להם על העבודה שהם עושים ולעשות להם נחמד בתפקיד שבו הם אמורים להתמודד רק עם שיכורים כועסים ומניאקים.

כמו ללכת לראות את "הדרקון הראשון שלי 2" בקולנוע של 4DX.

טיהיהי ^^

הנה סוף הפוסט.

... אל תקנאו בי. אין לי באמת אוכל של מקדונלדס עכשיו.

סיימתי אותו במהלך הפוסט )=

הו, לעזאזל איתכם חיים מטופשים ומקלדת מטונפת משמן!!!

אוהב,

פילו