הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

פעם, כדי להפסיק לחשוב על אנשים שהמחשבה הייתה עליהם עושה לנו יותר נזק מטוב, היו שורפים מכתבים. זורקים תמונות. עוברים דירה.

היום, בין היתר, אפשר למחוק את שם החיבה שלהם מזיכרון המקלדת של הטלפון הנייד.

מעניין איך ננסה לשכוח אנשים בעתיד.

מעניין מתי יגיעו המכונות שבאמת יוכלו לעשות פשוט בדיוק את זה.

להשכיח.

ומעניין אם זו תהיה גולת הכותרת הסופית, או שיצליחו למצוא אפילו דרך טובה יותר להתגבר. להמשיך הלאה.

להפסיק לחשוב.

אני אחרי דייט נחמד היום.

כמה נחמד?

כל כך נחמד, שאפילו אם לא יהיה דייט שני אני ארגיש מרוצה.

... קצת סותר, הא? נו טוב, אני לא פה כדי להיות לא סותר.

כמו כן, נפרדנו הערב מסאטיו היקרה, כפרות על ישבנה ועל ישבנו של ישראבלוג (שזה... איפה בדיוק, הבלוג של הארנב הרוסי?) שבזכותו הכרתי אותה, שעוזבת את הארץ לזמן ממושך.

נאחל לה שיהיו לה חוויות נפלאות בחו"ל ושאולי אפילו תחזור לכתוב קצת בגלל זה (;

אני עדיין עומל על התזה שלי. לאט, אבל בכיוון הנכון (אלא אם המנחה שלי תגיד שכל הזמן הזה כתבתי ממש גרוע. ... הא. פאק.).

עצם הידיעה שאני צריך לכתוב תופסת לי חלק ניכר מהמוח ואני לא באמת יכול לחשוב על דברים כמו כתיבה כאן, אז זו הסיבה שעוד לא כתבתי שום דבר מעניין.

כן, זו הסיבה.

לא תירוץ.

משהו שאני באמת מאמין בו ויודע שהוא ישתנה (=

וזהו, נחמד אבל איכסוש תזה.

מה איתכם?

(נ.ב., בעצם לא משנה התבלבלתי. לא רלוונטי. סורי. נקסט. נו די אל תפדחו אותי יותר, בחיי שזה היה כלום.)

אוהב,

פילו