הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

אני חייב להודות שכשרק התחיל לרוץ כל הקטע הזה של הקופונים באינטרנט, זה נורא עיצבן אותי.

כלומר, היו שם כמה דברים נחמדים, אבל זה נראה לי כמו דבר כזה סטריאוטיפי ישראלי, ולכן נהיה לי אנטי.

עוד משהו שעשה לי אנטי לקופונים באינטרנט: אמא שלי.

יש לה כוחות אנטי קסומים עלי, לאמא שלי.

אני יכול להישבע שאם יום אחד היא תחליט שהיא אוהבת את כל החברים שלי ורוצה להתחיל להסתובב איתם, אני איפתר מכולם במיידי.

למזלי - לאמא שלי יש גם כוחות אנטי קסומים שפועלים על חברים שלי ולכן הם חושבים שהיא אדם מזעזע ולא מוכנים להתקרב אליה ^^

איכשהו בכל הסיפור הזה עדיין יוצא שהאהבה שלי לאמא שלי היא קצת אינסופית.

לכו תבינו. עולם מטורלל. (סתם בא לי להשתמש במילה הזאת עכשיו)

אבל אנחנו סוטים מהנושא!

טוב, כן, נכון, *אני* סוטה מהנושא. אל תהיו כאלה שמוקים P\=

את האנטי לקופונים מאמא שלי קיבלתי בעקבות הרבה מאוד ארוחות בחוץ שהתחילו במשפט "אוי אוריל'ה, יש איזה מקום נחמד לאכול ששמעתי עליו ואני רוצה ללכת לנסות!".

שום נחמד ושום בטיח. כ... ככה כותבים את זה? ב... בטיח? כן? נאא, לא משנה. אמא שלי מעולם לא שמעה על אף מקום בימי חייה!!! היא פשוט הייתה קונה קופונים זולים לארוחות זוגיות במסעדות קטנות ומשונות שהאוכל בהן היה מזעזע, ומכריחה אותי לבוא איתה ביום האחרון שבו הקופון עמד לפוג.

בזכות הניסיון הזה אכלתי סושי מחריד, אוכל הודי כפי-יכולתך, ארוחת דגים בינונית מינוס ועוד הרבה מאוד דברים אחרים שכנראה השאירו צלקות עמוקות בצנרת הביוב שלי.

במהלך השנים האחרונות, רוב הפעמים שבהן יצאתי ממסעדות עם אמא שלי לוו בחיוכים לבביים, חיבוקים אוהבים, ואחרי כמה מטרים כשהתרחקנו מספיק מטווח השמיעה של המארחת בכניסה הונף המשפט "טוב - לא חוזרים הנה יותר בחיים" ואז היינו מתחילים לצחוק.

שלא לדבר על מספר הפעמים שבהן גילינו שיש בעיות עם הקופון שלנו, והיינו צריכים לריב עם בעלי המקום.

אפילו את החברים ושאר המשפחה היא גררה ביום ההולדת שלי לאיזו מסעדת חור בצפון, שדווקא נראתה די נחמדה, עד שהמארח ראה את הקופונים, גיחך, והפנה אותנו לבית הערבי הרעוע של בן הדוד שלו בצד השני של הכביש.

בקיצור, אמא שלי וקופונים - סיפור אהבה.

אני וקופונים - סיפור "עשה לעצמך צמרמורת".

למה אני מספר את כל הרקע הזה בכלל?

... אממ |:

תכלס אין סיבה. אני סתם אוהב לכתוב \(=

זה קטע אובססיבי, נראה לי.

למרות השנאה העזה שלי לקופונים - היו כמה פעמים בודדות שבהן גיליתי שיש הנחות למקומות שאני דווקא ממש אוהב לאכול בהם ושאמא שלי פשוט מתעלמת מהם באלגנטיות.

אזזזז, אמממ.....

מאז... טוב, אני רשום לכמה אתרי קופונים D:

... אני לא מאוד טוב בלהיות עקבי P=

המשמעות העיקרית היא שכל יום יש לי שלושה מיילים מעצבנים שאני צריך לעבור עליהם ולמחוק אותם כי אין שם שום דבר מעניין, אבל אחת לכמה זמן משהו מעניין מצליח לתפוס לי את העין.

וככה הגעתי לגלות שיש קופון לפסטיבל יין ובירות בפארק רעננה, חמש דקות מהבית של אמא שלי.

מה שהפתיע אותי, כי כוסאמק העולם, מה פתאום אני צריך לשמוע על כזה דבר מגניב וקרוב לבית מאתר של קופונים?!?

(אגב - עכשיו, ברגעים אלו ממש, מתנהל היום האחרון של הפסטיבל. אם אתם ספונטנים ונשמע לכם מגניב - עכשיו יהיה הזמן להפסיק לקרוא את הפוסט ולצאת לחגוג במקום שהוא לא הלילה הלבן בת"א איכסה טפוי!)

פירסמתי לינק לקופון בפייסבוק ושאלתי מי מעוניין להצטרף אלי.

שלושה חברים קרובים זרמו (=

הגענו אתמול לכניסה של המתחם בפארק רעננה, מקום מוכר ואהוב מתקופת נעורינו שם היינו שותים כמויות אדירות של אלכוהול ועושים שטויות של בני נוער מגניבים וכיפיים. העובדה שחזרנו לשם אחרי כל כך הרבה שנים רק כדי לשתות שוב אלכוהול נראתה כמעט פואטית.

הקופונים שקנינו זיכו כל אחד מאיתנו בצמיד סגול שמדגיש גבריות ובכוס יין קסומה שאיתה אפשר להסתובב בין הדוכנים ולקבל אינסוף טעימות בחינם! (מוגבל עד גמר המלאי)

הגענו יחסית מוקדם ככה שלא היו עוד הרבה אנשים. עברנו על פני כמה דוכנים לפני שניגשנו לנגח את הבעיה העיקרית של הערב:

אנחנו הגענו לפסטיבל כדי לשתות המווווןןן יין בלי הגבלה ולהשתכר ולעשות שמח.

לעומת זאת, המוכרים שבדוכנים באו לפסטיבל כדי לנסות לשכנע אותנו לקנות את היין שלהם.

שתי העובדות הללו יצרו תרחיש מצער שכלל הרבה מאוד דיבורים ממושכים ולא מעניינים מצידם, הרבה מאוד הנהונים והעמדות פנים של התעניינות מצדנו, ולא הרבה מאוד יין בכוס שלנו, שבדרך כלל הסתיים בשני שלוקים.

לאחר מכן היה מגיע השלב המביך שבו היינו צריכים לשדר שפת גוף של "טווווב, אזזזז, היה כיף וווו.... יאללה ביי!" ולדדות בנימוס לדוכן אחר, בו נחזור מחדש על אותם שלבים מפרכים ומעיקים.

היתרון בפסטיבל - היו מספיק דוכנים כדי שנוכל להשתכר מדוגמיות היין המצטברות מבלי שנצטרך לחזור לאותו דוכן פעמיים ולמצוא את עצמנו במצב מביך של "להיתקל באקס".

ולמרות זאת, היה כיף לשכלל את טכניקת "לקיחת דוגמיות יין ובריחה מהירה תוך אינטרקציה מינימאלית עם המוכר" לכדי אמנות.

קודם כל, חשוב לשמור על חתימת נוכחות מזערית ככל האפשר. המצב האידיאלי היה לבקש טעימה מיין שבדיוק באותו רגע המוכר בדוכן מנסה למכור למישהו אחר, וככה אפשר לגמרי לדלג על הצורך להקשיב לסיפורים מיותרים ומייגעים על האופן המרתק שבו גמדים מקסיקנים דולים עם אצבעות הרגליים שלהם את הענבים שגודלו ביקבים מיוחדים שממוקמים בהר-געש בדרום איראן, ובכך משמרים את הטעם הגפרתי הקל שלהם, בנוסףל לתיאורים אירוטיים כמעט על תקופות הזמן המדויקות שבהן היין מותסס בחביות שעשויות מגללי באפלו במרתף בטמפ' שמדמה את חום הגוף של נחש הענבים האוסטרו-הונגרי, כל זה תוך כדי גלגול היין בכוס והסנפה שלו - רק כי אתה יודע שזה משהו שעושים (ולמרות זאת, כולם יודעים שאתה סתם מעמיד פנים ושאתה אידיוט).

אם מצאנו את עצמנו ניגשים כקבוצה למוזג שבדיוק היה פנוי, הטריק היה להיות האדם הכי פחות דומיננטי בקבוצה, דבר שבו אני מאוד, מאאוווודדד... גרוע \=

אם מצאת את עצמך בקשר עין עם המוזג - ידעת שנדפקת. אתה מחוייב להישאר ולהקשיב לברבורים של המוזג בזמן שהחברים הזונות שלך כבר ניצלו את הסחת הדעת שלך, התגנבו מאחוריך ונעלמו לדוכן הבא, ככל הנראה צוחקים עליך שאתה נקבה.

האמת היא שכל העבודה על שכלול אמנות ההתחמקות לא באמת הייתה הכרחית, כי מהר מאוד הגענו לרמת שיכרות שבגללה לא שמנו זין על שום דבר.

חח, אני די בטוח שבחלק מהדוכנים אפילו התחלנו לזלזל בפתיחות ביין ששתינו, אם לא אהבנו אותו.

("מה זה הטעם לוואי הנוראי הזה? לא לא, לא התלהבתי...")

טוב נו, מה לעשות שהתכנון המקורי היה להשתכר כמה שיותר D=

תכננתי שאחרי שאני אשתכר ואתחיל להתנהג כמו הומו מזדקן (אתם יודעים שזה הדבר שהכי כיף לעשות כששיכורים!), אני אגיד לכל אדם שישאל אותי לשלומי שאני "שיכור וכן מיין!" (מלשון "שיכור ולא מיין", עילגים...)

בפועל יצא שאמרתי את זה רק פעמיים, וגם אז רק כי הכרחתי חבר לשאול אותי מה שלומי ^^

היה לנו משחקון עם שני חוקים שעזר לנו להשתכר יותר מהר:

1. בכל פעם שהיינו רואים חבר עם כוס ריקה, היינו צועקים "אוי לא, חבר X, הכוס שלך ריקה!" ואז מהר מהר הולכים לדוכן כדי למלא מחדש את הכוס.

2. בכל פעם שהיינו רואים חבר עם כוס שאינה ריקה, היינו צועקים "אוי לא, חבר X, הכוס של לא ריקה!!!" ואז מהר מהר מהר הוא היה צריך לסיים אותה בשלוק.

מה שהחזיר אותנו לחוק מספר 1 P(=

היה עוד משחקון שהמצאתי ואהבתי לשחק עם חברים שלי כדי להוכיח כמה אנחנו לא באמת מקשיבים לאנשים שמזגו לנו את היין:

קודם כל הייתי שואל אותם איזה סוג יין הם שותים. על השאלה הזאת ידעו לענות 70% מהזמן.

אחרי זה הייתי שואל איך קוראים ליקב או לחברה שייצרה את היין.

על השאלה הזאת ידעו לענות 0% מהזמן (כי התשובה "נו זה מהדוכן של הדתי השמן החמוד ההוא עם המבטא הלא ברור" לא נחשבת!)

חוץ מאיתנו ומעוד צעירים שבאו לעשות את אותו הדבר בדיוק (כולל זוג חמוד של סטודנטית לגיאופיזיקה וסטודנט למקרא), דווקא הסתובבו בפסטיבל הרבה מבוגרים שב-א-מ-ת באו לטעום יינות ולקנות אותם.

עולם מטורלל, כבר אמרתי?

עמדתי ליד אישה מבוגרת שגילגלה את היין שעה בכוס (טיהי), הריחה אותו, לקחה שלוקון, חשבה קצת עם עצמה ואז שפכה את שארית היין מהכוס שלה (טיהיהי) לתוך דלי פסולת!

מה זה הבזבוז הזה של האלכוהול??? 0=

איך היא מעיזה?!

אחרי שהיא הלכה, אמרנו למוזג שבסוף הערב אנחנו מוצאים אחד מדליי "פסולת היין" האלה ומורידים אותו בשלוק.

כמו תמיד, יש לי נטייה לבדוק תיאוריות פסיכולוגיות בזמן יציאות חברתיות.

אני חושב שזה כיף ומעניין.

חברים שלי חושבים שאני ווירדו.

... טוב אני ווירדו. אבל זה עדיין כיף ומעניין!

אז במהלך הפסטיבל החלטתי שאני בודק למה חלק מהדוכנים נראים ריקים ממבקרים, בעוד שדוכנים אחרים הם הומי אדם כמעט בכל רגע נתון.

ניגשתי לאחד מהדוכנים הריקים ובירכתי את המוזג.

המוזג התחיל להרצות לי על סוגי היין השונים. ההרצאה נמשכה כמה דקות.

בכל הזמן הזה המוזג לא מזג לי יין לכוס.

רק אחרי שהוא סיים לדבר הוא הציע לי לנסות את היין.

וככה הבנתי למה אף אחד לא אוהב את הדוכן שלו |:

היה עוד דוכן ריק שדווקא מזג לנו יחסית מהר את היין לכוס, אבל בשלב הסיכום המוכר זרק לאוויר איזו הערה שבקבוק קטן של יין עולה 170 ש"ח.

NOPE.

והיה שם עוד דוכן מאוד ריק ומנוכר ש... אממ, מכר פרחים \=

אממ, פרחים?

וואט דה...- 0=

מי הגאון שחשב ש... אממממ...

וואט דה, מאן.

וואט דה.

באחד הדוכנים היה מוכר שלדעתי כבר היה די שיכור כשהאירוע התחיל.

הוא התחיל לריב עם חבר שלי שאמר שהוא לא אוהב יינות וניסה לשכנע אותו שיין זה הדבר הכי טוב בעולם.

חוץ מלצעוק "הצילו, אונס!", חבר שלי עשה כל דבר שהוא יכול בשביל לנפנף ממנו את המוכר.

זה לא עבד עד שהוא הסכים לנסות יין, ואחרי טעימה אמר שזה לא טעים.

... טוב בעצם אני לא יודע איך זה נגמר. כשראיתי שהם מתחילים להתווכח, ברחתי לדוכן אחר ^^

בין כל דוכני היין עמד גם דוכן וודקה בטעמים.

התחלתי לדבר שם עם בחורה מברצלונה שגילתה לי שגם בספרדית לא קוראים לאננס "אננס" (אל משהו כמו Pines. ... כן, ציחקקתי כשהיא אמרה את זה) ושאנגלית היא לא השפה היחידה שמטומטמת בעולם הזה.

השיחה די לא זרמה אז חתכתי, ואז חברים שלי אמרו לי שהיא כנראה עובדת ששייכת לפסטיבל שאמורה להסתובב ולפתות אנשים לשתות עוד.

אני עדיין לא מבין את ההיגיון בזה \=

פגשתי גם חברה מהתיכון שהגיעה לאירוע עם אמא שלה רק אחרי שראתה את הקופון בפייסבוק שלי.

זאת הפעם השנייה שבה אני נתקל בה באירוע שאליו היא הלכה רק בגללי, ושבו היא מאוד נהנית.

גורם לי להרגיש כאילו יש לי המון משמעות פתאום (=0

למרות שלא באתי על תקן של טועם יינות אלא יותר על תקן של בוחן תפקוד כבד, במהלך הערב טעמתי כל כך הרבה יינות שבאמת התחלתי לפתח טעם למתי יין הוא איכותי ומתי הוא לא.

ועכשיו יהיה זמן טוב לפינת ההמלצות שלי מהפסטיבל:

באחד מהדוכנים שקרובים לכניסה הגישו פורט (יין קינוח מתוק) שהיה ממש טוב.

החלטתי להתעניין ושאלתי את המוכר מה מיוחד בייצור הפורט.

מסתבר שכדי להכין פורט צריך לעצור את תסיסת היין בשלב יחסית מוקדם, ככה שהרבה סוכר נשאר בו עדיין, ואז מוסיפים לו אלכוהול נקי לשתייה.

במילים אחרות - פורט זה בתכלס ליקר יין. צחוקים ^^

היה גם דוכן שבו כל היין הגיע מאיטליה או משהו שכזה.

ככה קראנו לו. "הדוכן של היין מאיטליה".

הגישו שם מוסקטו, שזה יין מתוק מבעבע (? לא יודע, לא באמת הקשבתי למוזג) שהיה פשוט מעולה.

המוזג אמר שזה המוסקטו הכי טוב בפסטיבל, ויש מצב שהוא צדק.

ו...! בקבוק עלה רק 45 ש"ח. מה שגרם לגברת של החבורה לקנות אחד (=

את הקנייה שלי עשיתי בדוכן בקצה המרוחק של הפסטיבל, שם מזגו מתוך ברזים אב ובן מקליפורניה את סיידר התפוחים והלימונדה האלכוהולית שהם מייצרים בביתם השמשי בבית-שמש.

ממש לא יין, אבל אני חושב שזה היה הדוכן הכי עמוס שהרוויח הכי הרבה במהלך הערב הזה.

הסיידרים והלימונדה שלהם פשוט היו טעימייייםםם!

אני אישית דאגתי לחזור לשם לשלושה מילואים מחדש של הכוס.

קניתי שישיית בקבוקים שעלתה 70 ש"ח, והבנתי שאי אפשר ללכת לפסטיבל שכזה ולעשות יותר מקנייה אחת.

יקר החרא הזה!

(אבל ייאי, מחכה לי במקרר החרא הזה P(= )

ליד הדוכן של הוודקה היה דוכן שהגיש יין ממותק שהגיע בבקבוק כחול אטרקטיבי, והיה בעצמו מאוד טעים.

הכל היה טוב, אילולא המוזג, שהיה האנטיפט הכי שמוק ודושבגי בכל הפסטיבל.

הוא נראה כאילו לא בזין שלו להיות שם ומאוד לא היה נעים לפנות אליו.

לדוכן שלו קראנו "הדוכן של המניאק הבנזונה ההוא". וכן, אחלה יין ^^

גולת הכותרת של הערב, מבחינתי, הגיעה במקרה רגעים ספורים לפני שחברים שלי גררו אותי החוצה כי הם הרגישו שמיצו את הפסטיבל (פשוט שאני לעולם לא ממצה כלום):

בקופסא מהודרת על אחד הדוכנים הראשונים הסתתר בקבוק יין שלידו כיתוב מסולסל ומסוגנן שציין שזהו יין שנקרא Iced Wine.

סיפור הרקע במקרה הזה דווקא תפס את תשומת לבי ובאמת היה מעניין, והוא כלל את העובדה שענבים מזן מאוד מסוים ומובחר נקטפים בעונה מאוד קרה ולכן הם קפואים ברובם כשמתחילים לייצר מהם את היין.

אין לי מושג מה הסיפור המלא כי כבר הייתי די שיכור, אבל בגלל תהליך ההכנה המיוחד הזה מתקבל יין מאוד מתוק.

לקחתי לגימה מהיין שנמזג לי והרגשתי קצת בגן-עדן.

הוא היה מתוק וחלק ופשוט נפלא.

לא העזתי לשאול אפילו את המחיר כי פחדתי שיין כזה טוב יהיה יקר ויגרום לי לקחת הלוואה על הבית, אבל ללא ספק אני מעוניין למצוא את היין הזה בהמשך חיי ולקנות בקבוק.

... meh, אני אחפש אותו מחר בגוגל ^^

אה, ומה עם הבירות בפסטיבל?

קודם כל, לא אמרתי שהפסטיבל נועד לחזק את התעשייה בארץ, אז כל היינות היו מהארץ והבירות הן בירות בוטיק ישראליות.

אבל בתכלס, הבירות די הוזנחו. גם תקעו דוכן אחד בסוף וגם הכל שם עלה כסף.

אני בטוח שיש מקומות יותר טובים להתנסות בהם בבירה (=

בתקווה - מקומות שבהם מקבלים כוס קסומה שאותה אפשר למלא ללא הפסקה Q=

לסיכום:

היה ממש כיף.

היו גם שוקולדים ודוכני גבינות ולהקה ממש חביבה שניגנה קאנטרי ברקע (האקס של אחותי תופף איתם!)

אם נשמע לכם מגניב ואתם ספונטניים ובסביבה ואני לא מפרסם את הפוסט הזה בעוד שבועיים מהיום - מהר מהר לקנות קופון וללכת!

(האירוע מסתיים היום, 26.06, בשעה 23:00)

ועכשיו יהיה זמן טוב לסיום הפוסט:

אגב - הצמיד הסגול שלי מהפסטיבל עדיין עלי (=

אני לא אשקר - היו לי מחשבות על להתפלח לשם גם היום P(=

(הו, פילווווו!!!! D; *קצין בלאי*)

אוהב ומאחל סופ"ש מגניב וכיפי ^^

פילו

ייאה ייאה יין (B