ישנם רגעים בחיים , שאותם תוכל תמיד לשחזר בדייקנות מדהימה , להביט על עצמך ב SLOW MOTION מבחוץ , לשחזר כל שניה ושניה שחלפה עלייך - ולאחר אותו FLASH BACK חוזר הזכרון לשיכחה הטבעית.

אני זוכר את הקיפודה ואותי , יושבים על הספה בסלון הדירה הקטנה בירושלים , רואים בטלויזיה את הסרט "קרוקודייל דנדי" בעוד בחדר הילדים הסמוך ישן התרנגול הצעיר ( היום - אז , היה בן 4 חודשים ומתאים להגדרת האפרוחון ) בשקט ובשלווה.

הסרט נקטע , והודעה מבולבלת נמסרת על "ירי בהפגנת מחנה השלום בכיכר מלכי ישראל - ראש הממשלה יצחק רבין נפגע והוחש לבית החולים איכילוב".

מרגע זה , צמודים למסך , מעכלים ולא מאמינים , ואני כבר אומר כי תחושת הבטן שלי מבשרת רעות , אך אני רוצה לקוות לטוב בכל זאת.

הדקות חולפות , התמונה מתבהרת יותר ויותר , עד להודעתו הדרמטית של איתן הבר אשר אחריה לא היינו יותר אנחנו , והיינו למשפחת העמים.

שלום,  חבר - עברו 16 שנה , ואתה עדיין חסר....

אסיים באימרת היום: