כן. הנושא היום שונה מהנושאים הרגילים בהם עוסק בדרך כלל הבלוג, והסיבה היא כי לפי נקודת מבטי עוברים על איזורנו, ולא רק עליו, שינויים אסטרטגיים גדולים האמורים לעניין את כולנו, ללא קשר לדעה פוליטית כזאת או אחרת.

אתחיל דווקא במעצמה היחידה בתיאוריה הקיימת היום - ארה"ב. מדובר במעצמה הנמצאת בתהליך ברור של ירידה , פוליטית , כלכלית וצבאית, כאשר הללו משליכים על מעמדה הנחלש והולך בזירה הבינ"ל. במקביל לכך , נראית בצורה ברורה ירידה בתמיכתה המסורתית בישראל הנראית בין היתר בשתי אמוירות ברורות של שר ההגנה החדש, רוברט גייטס, בדבר אי הערובה לישראל במקרה של התקפה גרעינית איראנית ואת ההכרזה הרישמית לגבי יכולתה הגרעינית של מדינת ישראל, כל זאת לצד ההתקרבות המוצעת לסוריה.

בזירה הבינ"ל נכר תהליך מרתק של עליית מעצמות על חדשות - האיחוד האירופי ,הודו,  סין ורוסיה - הן מבחינה פוליטית והן מבחינה כלכלית, אשר נראה כי בסופו של דבר יתגבש עולם חדש, אשר מחד, כפי שחזה נכונה פרנסיס פוקויאמה בשנת 1989 במאמרו "קץ ההסטוריה" , יתנהל ע"פ עקרונות תחרותיים כלכליים ומאידך סכנת ההתלקחות הצבאית לא תיעלם ממנו הן בשל אינטרסים של גורמי טרור מדינתיים / עולמיים  והן של שאיפות של המעצמות עצמן.

המזרח התיכון גועש - ההשתלטות האיסלמית נמשכת והשפעתה מתחזקת עקב תמיכתן של איראן וסוריה ובחישתן בעיראק לבנון ובשטחים, דבר המחזק את חוסר היציבות באיזור, ומהדק את עניבת החנק עלינו מדרום, צפון וממזרח מחד, ומהווה איום ממשי על בטחון וכלכלת העולם החדש המתהווה אשר תואר לעיל, כאשר המערכת הבינ"ל המתגבשת אינה חזקה מספיק, כלפני מלח"ע השנייה , לעצור את התהליכים הללו אלא לזהותם בלבד.

מדינות ערב האחרות נמצאות במילכוד - מחד , התחברותן לגורמים הגלובליים הינה ברורה, ומאידך נדרשת התייחסות לכוחות הפנימיים והפאן ערביים מאידך - פרדוקס הכובל את התנהגותן לדפוסים לא צפויים בהכרח.

אצלנו - ממשלה חלשה וכושלת, עם הנתפס (לא בהכרח בצדק ) כחלש יותר מתמיד, כלכלה פורחת וחזקה לכאורה אך רגישה מאד למשבר כלכלי עולמי אשר יכול להגיע עקב חולשתה של ארה"ב והתעצמותן של המעצמות בפוטנציה, פערים כלכליים עצומים הגדלים והולכים בין שכבות האוכלוסיה השונות, כאשר גם ערביי ישראל מזהים הזדמנות בלתי חוזרת ומודיעים בגלוי על שאיפתם להפוך למיעוט ייחודי בעל זכויות בארץ עם השפעות אחרות על החברה הישראלית.

צה"ל, כצבא העם, נתפס כדמותה של המדינה - חזק אמנם  אך פגיע מאד, רגיש מאד לביקורת, אבידות בנפש ושיפוט, ומעלה ספק בדבר יכולתו האמיתית לבצע את משימותיו מעבר להנחה האלמותית - "יהיה בסדר".

הפלסטינים - מנצלים את המצב, ובסבלנות אי קץ מנצלים את חולשותנו לויתורים נוספים באמצעים פשוטים אשר מתישים אותנו במחיר כבד עבורם, כאשר הגדרת "שלום" מבחינתם שונה מהותית משלנו ואיננה מתכנסת לתהליך סופי, כולל מסיבות פוליטיות ועקרוניות - ולצד הללו, גוברת האיבה בין העמים לממדים כאלו שלא יאפשרו גם את הפתרון החלקי הזה.

מה יוצא מכל הניתוח הזה ?

1. הסכסוך אצלנו נתפס כמטרד וסכנה על כלכלת העולם - דבר שמוליך אל רצון בפתרון כולל באיזור שירצה את המערכת הבינ"ל המתגבשת ללא קשר לצדק הקיים או לא - פתרון זה יוכל לבוא בצורה כפוייה שלא תספק אף צד במשוואה, ואולי תזרע את זרעי הפורענות הבאים.
2. יתכן והתובנה של המערכת הבינ"ל ו/או אצלנו בדבר הצורך הזה תבוא עקב מלחמה נוספת ונוראה באיזור אשר לאור המחיר שישולם בה יבינו או יאולצו כל המעורבות בסכסוך לקבל על עצמן את הפתרון הכפוי.
3. בהבנה כי זהו התהליך המתגבש, ללא קשר לצדק פואטי או לעמדות הצדדים בסכסוך - עלינו להתכנס לקראת תהליך שכזה מתוך הכוח שעוד נותר לנו מאחר וכפיית התהליך עלינו תביא תוצאות גרועות בהרבה.
4. גם אז , כנראה, תשקוט הארץ 40 שנה - אולי...

אסיים באימרת היום:

"אי-אפשר להתכונן למלחמה ובו בזמן למנוע אותה" ( אלברט אינשטיין )