הכל דיבורים...

הרמטכ"ל, רא"ל דן חלוץ, התפטר.

ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ניסה לשכנע אותו לא להתפטר .

שר הבטחון, עמיר פרץ, מצר על ההחלטה.

כל הללו , בעיני, משחקי מילים, מכבסות תעשיתיות של שקרים ניפתלים, כאשר מי השטיפה של הכביסה הריחנית הינן דמעות תנין של פוליטיקאים.

הצביעות הגיעה לדרגות אליה הגיעה אולי רק השחיתות, הציניות לדרגת רב אמן , החברות מחזירה אותנו לימים ולערכים של יוליוס קיסר וערך המילה והאמת מתדרדר עם שער הדולר ביחס לשקל...

הכל דיבורים

אלמלא היה כל זה קורה בארץ ישראל , האהובה עלי כל כך, הייתי צוחק.

ההרגשה שלי היא של אובדן דרך וחוסר מנהיגות , ערכים - לצד יהירות ואגוצנטריות מדהימה של ההנהגה הבכירה.

אם מ"מפץ גדול מס' 2 " (סימן רשום ח.ש.ת ) יצא משהו חיובי - דיינו, אך ההרגשה שלי כי לאחר מפץ שכזה ישאר אבק שישקע לו לאיטו ולכשיגמור לשקוע יתגלה לעין שבט של דרדסים, שפעם הונהגו ע"י מנהיג בעל חזון, תעוזה, יושרה וכוח - ובלכתו מהם, השאיר אותם חלשים , פגיעים וחסרי דרך לחלוטין עד שכל נשיפה מפזרת אותם כנוצה ברוח...

מיטיב לכתוב על כך, בדרכו המיוחדת, יקיר המערכת,דורון רוזנבלום, במוסף "הארץ" של סוף השבוע...

( ישאלו ששת קוראיי , מדוע בראייה זו אני עדיין מחייך ? ראשית, כוחו של הרגל, ושנית, הבטחתי לרמה...)

יאדה יאדה יאדה - דורון רוזנבלוםאו: מה באמת מסתתר מאחורי המלים שהם אומרים > צילום: דן קינן >

"מנוסה, בעל ניסיון"

צבר רקורד עשיר של שורת כישלונות מוכחים, עם קבלות, בתפקיד שאליו הוא שואף להיבחר. סעיף הכרחי ברזומה של מועמד רציני באמת לראשות הממשלה בישראל (ובאמת - מה עדיף? מישהו חדש ובלתי מנוסה שיתגלח על זקנינו? במקרה של ידידנו לפחות יודעים היכן ואיך ייראו החתכים, ואילו צלקות ייפתחו מחדש).

"השתניתי"

השמנתי, הכספתי, הזדקנתי בכמה שנים טובות.

"... אך נשארתי עירני ונמרץ"

כלומר, אותו שוונץ יהיר שהכרתם.

"הפקתי לקחים"

... והגעתי למסקנה שעדיף להיות עשיר מעני. אז עשיתי בוכטה רצינית ועברתי למגדל מגורים/וילה.

"אני לא מוטרד מהחקירות נגדי"

התעוררתי בבעתה, מחריקות-השיניים של עצמי. התפוגג החלום על השחייה לצד דולפינה חמימה, והמציאות נחתה על ראשי במלוא כובדה, כמו מכלית של סולר. קמתי וישבתי שעה ארוכה בקצה המיטה, ראשי חפון בין ידי, רקותי הולמות. שוב היכתה בי המחשבה על "משטרת פתח תקווה".

למה דווקא משטרת פתח תקווה - אין לי מושג. אבל אם משהו מסתיים ברע - הוא כנראה מסתיים שם, באותו מקום שאין בו לא פתח, ולא תקווה. אחרי כל הפאר וההדר והכבוד והיקר - זה תמיד נגמר בכניסה לאותה "משטרת פתח תקווה": שלוש מדרגות בטון, קיר סדוק, מזגן שמוט, עציץ בקופסת פח חלודה, שוטר עם חולצה משתרבבת ולהק של צלמים. ראיתי בטלוויזיה איך זה: קבלנים, בנקאים, אילי הון, נגידים ושועים - אשר רק אתמול השתזפו באיזו לגונה במלגה - מגיעים לחקירה, עם שקית ניילון ובה כלי גילוח וטרנינג מהוה.

לרגע דימיתי שאני הולך לחטוף התקפת לב או שבץ. באופן מוזר, אפילו התאוויתי לכך. ככל שחשבתי על כך, זה נראה לי כמוצא האלגנטי ביותר, פתרון נכסף ממש. דמיינתי את ההלם, את המאמרים מלאי החרטה, הקוראים ל"חשבון נפש בפרקליטות" ומצטערים על "היד הקלה מדי על הדק החקירות"; דמיינתי את היועץ המשפטי (או מבקר המדינה, או זליכה) הולך חפוי ראש במסדרון, מסרב להשיב לצעקה בודדת: "אתה הרגת אותו! זה בגללך!..." "לא די כבר עם עינויי הדין האלה?"; דמיינתי את הטוקבקים: "מזוז - מתי תזוז?"; "עצוב, עצוב"; "היש עוד אנשים כאיש ההוא..."

לצערי, התאוששתי וקמתי. במהדורת החדשות מסרו על חידוש החקירה בענייני. זה היה בזמן הגילוח, שבו כמעט חתכתי לעצמי את האף מרוב רעד בידיים. השענתי את ראשי על הקיר וחבטתי בו כמה פעמים. בשירותים פרצתי בבכי.

כשיצאתי משם והבטתי בראי - חשכו עיני, תרתי משמע: שקיות ענקיות נתלו תחת אישוני. אלוהים - מה יגידו? שבכיתי בגלל החקירות נגדי? איך אגיד לכתבים ש"אני לא מוטרד מהחקירות", כאשר אני נראה כמו מקוננת זקנה מכרתים?

כססתי ציפורניים, חרקתי שיניים, התייפחתי עוד קצת. פתאום עלה לי רעיון מבריק: אספר להם שהנפיחות היא בגלל ניתוח להרמת עפעפיים, או איך שקוראים לזה (לברר עם שמעון פרס).

"לניתוח היה צידוק רפואי"

כמו שאמר ראש ממשלת איטליה לשעבר, ברלוסקוני, לאחר שיצא מהמרפאה להשתלת שיער, למתיחת פנים, להלבנת שיניים, שאיבת שומן ופילינג עמוק.

"קרא להניח להבלים ולהתרכז בעניינים המדיניים הדחופים שעל סדר היום"

משמע, הכיר בכל זאת בנחיצותה של אג'נדה: בשנות ה-70 - הסרת שומה מהלחי; בשנות ה-80 - הרזיה; בשנות ה-90 - ניתוח לייזר להסרת המשקפיים; אתמול - גיזום חמש השערות; היום - הרמת עפעפיים; מחר - העולם.

"הצעדים נועדו להבריא ולייצב את המערכת/לפעול לשיפור השירות לצרכן"

מנהל חברת שידורי הכבלים היה נרגז בבואו למשרד בבוקר. עוד בבית, עם הקפה הראשון, קרא בעיתון שחברת שידורי הלווין החליטה להסיר עוד שני ערוצים מחבילת הבסיס: ערוץ חדשות בריטי, וערוץ טבע.

"ממזרים", סינן, "שוב הקדימו אותנו בשיפור השירות".

במשרד זימזם למזכירה. עוד לפני שדיבר - כבר ידעה מה רצונו: להביא לו שוב את רשימת הערוצים המעודכנת, ולהזעיק את הסמנכ"ל לענייני תוכן. עתה ישבו שניהם רכונים על הרשימה, חמורי ארשת.

"אני לא יודע מה עוד אפשר לעשות שלא עשינו", אמר הסמנכ"ל. "את חדשות הבי-בי-סי כבר הורדנו באנלוגי לפני שנים ושמנו במקומו שקופית. את הערוץ האיטלקי סילקנו לטובת סתם שלג. ערוץ גרמני וערוץ צרפתי גם ירדו..."

"חייבים להתאמץ קצת יותר", אמר המנכ"ל, "צריך לזכור שאנחנו נמצאים בתחרות מטורפת עם הלווין, שמוריד ערוצים מהר יותר מאתנו. גם אנחנו חייבים לעשות משהו - ומהר. מה עוד אפשר להוריד?"

"אולי את בי-בי-סי פריים? שמעתי שמאוד אוהבים אותו", הציע הסמנכ"ל, "רבים רואים בו את המפלט האחרון. כאן באמת יש מקום ל'שיפור שירות'..."

המנכ"ל חייך ונשען לאחור, משלב את אצבעותיו מאחורי ראשו. "השתעשענו הרבה ברעיון להוריד גם את זה... אבל אולי חבל לבזבז את הסוכריה הזאת כבר עכשיו. כדאי שנשמור את הנשק הסודי הזה לשלב מאוחר יותר, כשבאמת נרצה לצ'פר את הלקוחות. ויש לי רעיון: במקום הבי-בי-סי ניתן להם את שידורי האמירויות וערוץ קניות קזחי. אם שיפור שירות - אז עד הסוף".

צחוק ממושך הידהד במשרד הקטן. לבסוף כיחכח הסמנכ"ל בגרונו: "בקצב הזה, אני מבין שבסוף נישאר עם חבילת בסיס שכוללת רק את ערוץ 2, וגם זה רק בוי-או-די - כלומר בתשלום".

המנכ"ל התרגש. "זה יקח קצת זמן, אבל נגיע ליעד הזה... תמיד טענתי שחבילת השידורים היא כמו כדור פורח. כדי לרחף לרמה שבה נוכל לספק כמה שיותר שירות - צריך להיפטר מכמה שיותר ערוצים".

- "כמובן. והכול כדי-להבריא-ולייצב-את-המערכת".

- "הם כבר השתמשו בזה ב'יס'. אז אנחנו נלך על כדי-לשפר-את-השירות-לצרכן".

"לצה"ל חסרים שמונה מיליארד שקל כדי לשפר את רמת המוכנות"

לא כולל החלפת רכבים לתתי אלופים, והפקת "חיים שכאלה" - עם בקלאווה - לכבוד מפקד בסיס בדרום. אבל אתם יודעים מה? נעשה לכם מחיר: שבעה מיליארד ותשע מאות ותשעים מיליון, וחמישים אגורות. אבל בתנאי אחד: אתם תהיו אחראים לתוצאות.

"הורה על ביצוע הקלות לפלסטינים"

אבל אלוף פיקוד מרכז היה בטוח שאמרו "הו רע אלבי צואה כלות לפלסטינים", או משהו כזה. ובכל זאת - כמחווה מיוחדת לקראת פגישת אולמרט-מובארק - הותר ליולדת במחסום תרקומייה להמשיך בהפלה, חרף העובדה שחמאס לא הכיר בישראל.

"אין הפעם חלון הזדמנויות מדיני"

"ולכן גובר הסיכוי להתלקחות בצפון בשנה הקרובה", כדברי "מקורות ביטחוניים" (שגם הכריזו על שנת 2007 כ"שנת המוכנות הלאומית"). אבל עכשיו מתברר שהיה חלון כזה: הסורים זרקו לעברו חצץ באמצע הלילה, ושרו מתחתיו סרנדות, והשעינו סולם אל הקיר ועלו ונקשו על הזגוגית, ואפילו ניסו להיכנס דרכו עם פרח בין השיניים. אבל הודות לעירנותנו - סגרנו להם אותו על האצבעות.

אסיים באימרת היום:

החיים לא מפסיקים להיות מצחיקים כשאנשים מתים, כמו שהם לא מפסיקים להיות רצינים כשאנשים צוחקים" ( ג'ורג' ברנרד שואו )