כפי שמסתמן לצערי , פוסט זה , שמספרו 521 בבלוג "חומות של תקווה" יהיה פוסט הפרידה שלי מישרא אחרי 12 שנות כתיבה רצופה , אשר החלה כאן ב 21.7.2006 ונמשכה ברציפות עד היום.

לאחר זמן לא רב מפתיחת בלוג זה , התגבשה התפיסה שלו - כתיבה אישית , על חוויות אישיות ובהקשר אימון ואקטואליה , המסתיימת בתמונה + אימרה רלוונטית לנושא הפוסט - וכך גם עיצוב הבלוג - והכל בצורה מודעת ואיכפתית.

הכרתי כאן , גם אישית כמובן , כ 15 אנשים טובים ומיוחדים , שגם איתם אמשיך להיפגש בהזדמנויות אחרות.

עצוב לי מאד - הגם שלישרא היו יותר נשמות מלהקת חתולים , הטכנולוגיה שעצרה מלכת , החברים שעזבו לאיטם ונעלמו למדיות אחרות - נותרתי , עם עוד כמה מתי מעט , להוריד את המתג ולסגור , הפעם כנראה סופית בהחלט , את ישראבלוג.

אהבתי מאד את המקום הזה , שהתחלתי לכתוב בו בהיותי בן 40 , כאשר ייסדתי בו את הטבעת "אתגר גיל ה 40" בה היו פעילים , בשיאה , כ 90 חברים , התקיימו בה פרוייקטים מיוחדים שמילאו אותי , ולמיטב ידיעתי , גם אחרים , באנרגיות חיוביות , ואני מסיים לכתוב מעט אחרי גיל 52 - מה השתנה ?

מחד , הרבה מאד השתנה - הקצב , הטכנולוגיה , העומס , הלחץ בשסתום סיר הלחץ עליו אנו חיים בשיגרה , הסביבה הגלובלית , הכלכלה , המדינה ומוסדותיה , האווירה הציבורית , האיומים על האוהל הנידף בצונאמי...

מאידך - אני מרגיש שנשארתי אותו אדם , בעל אותן תכונות אופי , אותם יתרונות וחסרונות , עם יותר נסיון - ועם אותה האהבה...

שלום , ישראבלוג - נעמת לי מאד...

אסיים באימרת ... סיום.

"זה לא נגמר , זה רק הסוף" ( יובל בנאי ) 

ערב ראש השנה , עבורי , הוא תמיד מועד של חשבון נפש והתבוננות עצמית לעבר השנה שחלפה ותכנון / התאמת התוכניות לעתיד הקרוב והרחוק , כמה שניתן בכלל לביצוע תכנון שכזה.

אני נזכר , בגעגוע , בדור ההורים שלי , שבקנה מידה של היום , ניתן לומר שהחיים שלהם היו פשוטים למדי , ופשוטים יחסית להתמודדות - אך בכך הכינו אותנו לחיים סוערים ומאתגרים עד מאד - אני מקווה שאנו נצליח לאתגר כך גם את ילדינו , שכן ההתמודדות הזו הופכת להיות מורכבת מיום ליום , ובאה לידי ביטוח בהקשרי עבודה , השכלה , חינוך , דיור , תרבות - ובכל הקשר כמעט.

אני סבור שחייבים לעשות את פסק הזמן של הבקרה והתכנון הזה פעם בתקופה - ולראות מהיכן אתה בא ולאן אתה הולך - דבר שיקל עליך ועל סביבתך הקרובה.

באשר לתכנון שלי , שכבר מועלה 12 שנה , באדיקות רבה , בבלוג זה , אני מרוצה בסה"כ , מכין עצמי לעתיד כמה שניתן בהקשר למידה , אימון עצמי ושל אחרים וחדשנות , בכוונה הברורה של פרישה משוק העבודה בגיל 60 עם המשאבים הכלכליים שיאפשרו לי עיסוק גדול יותר בסיוע לקהילה לצד פיתוח עסקי בתחום הכלכלי הנושק לעבודתי הנוכחית , רק בשביל לשמר את העניין וההתלהבות , ללא קשר לפרנסה.

עוד 8 שנים.

מאחל ל 12 קוראיי שנה טובה בטעם של פעם , רווייה בבריאות ובהגשמת חלומות - שלכם ושל אחרים...

אסיים באימרת השבוע:

היום , לפני 11 שנה , נוסד הבלוג "חומות של תקווה" - ביום ההולדת ה 3 של הגוזל הצעיר , ביום פטירתו של הכלב האהוב שלנו אחרי 12 שנה , וביום בו יצאתי לדרך חדשה בעבודה...

11 שנים סוערות ואינטנסיביות עברו , ומתוארות בבלוג היטב כתמונת חיי , אירועים מיוחדים , תובנות , פרוייקטים שונים - וכך , כאילו החלה הכתיבה רק אמש , ונוצרה אחוות הטבעת שהקמתי , "אתגר גיל הארבעים" ( שעם חלק קטן ממנה אני בקשר עד היום ) , אני מוצא את עצמי עם הגוזל הצעיר שהפך להיות היום תרנגול צעיר בן 14 , עם כלב מקסים החוגג יום הולדת 4 ( "וחצי - מחר יום הולדת" כבמערכון של הגשש החיוור ) , וחוגג במקום העבודה 9 שנים לחזרתי אליה אחרי סיבוב של 4 שנים...

כן - כמו המדיה של ישראבלוג , שרבים משותפיי לדרך בהתחלה כבר אינם חלק ממנה , וחלקם הקטן גם לא נמצאים איתנו בעולם לצערי הרב , הכתיבה והפרוייקטים שלי היו תדירים הרבה יותר בשנתיים הראשונות , 2006-2007 , בהן נכתבו כ 100 פוסטים בכל שנה , וירידה מתמדת אח"כ לכ 40 ואח"כ לקצב הנוכחי של כ 20 פוסטים בשנה - אך לא היה חודש , מאז פתיחת הבלוג , שלא עלה לפחות פוסט אחד - ותמיד, חותם את הפוסט  פתגם הקשור למהות ורוח הפוסט.

כיום , במדיה חברתית נוספת , FACEBOOK ,  בה אני כותב מעט יחסית ובעיקר מסתכל ולמד על סביבתי וחבריי , אני נהנה מאד - אך עדיין , אין בעיניי תחליף למקום הנפלא הזה , שאני מניח שבהתמדתי זו אני בין המבוגרים האחראים ( והיחידים... ) שנותרו עוד פעילים בישרא...

בדרך ל 15 השנים הבאות - 2032 - גיל הפרישה הרשמי - נכון לעכשיו...

אסיים באימרת היום:

"אין ארוחות חינם במדינה הזו, ואל תלך ותבזבז את כל חייך בלקונן על שאתרע מזלך. עליך לומר, אני חושב שאם אמשיך להשקיע בזה וארצה את זה מספיק חזק אוכל להשיג את זה. זה נקרא התמדה" ( לי איאקוקה )