הידיעה על המשך קיומו של ישראבלוג ( לפחות בשלב הזה ) שימחה אותי עד מאד .

האכסניה המיוחדת הזו מארחת אותי כבר כמעט 9 שנים , ואהובה עליי כשם שאנשים נוסטלגיים נקשרים למקומות וחפצים שאין בהם ערך לכאורה , אך אוצרים בתוכם רגש , חוכמה , אהבה , זכרונות וחברות - זו המהות של ישראבלוג עבורי , וכפי שכבר ציינתי , אינני מעוניין בשום פלטפורמה אחרת - זאת עוצבה בדמותי ואני בדמותה...

אותה אכסניה היא עבורי ועבור חברים רבים כאן , הנמצאים כאן , איתנו , יחד ולחוד , שורשים לעבר ופתח לעתיד מעניין ומאתגר...

הצעתי ואני עדיין מציע סיוע להנהלת הבלוג ולטליק את סיועי ככל שנדרש ויידרש , ואני מקווה לפחות ל 7 שנים טובות נוספות עם החברים והמקום היפה הזה  - "אוהב להיות בבית" , שירו של אריק אינשטיין ( עדיין מוזר לי להוסיף את הסיומית ז"ל המתבקשת ) משקף היטב את הרגשתי...

אאחל שבת אור לכל שבעת קוראיי.

אסיים באימרת השבוע:

"ישנן שתי ירושות יציבות שאנו מעניקים לצאצאנו. האחת היא שורשים; השנייה היא כנפיים" ( הודינג קרטר ג'וניור )

להציל את הבית.

ביולי ימלאו לכניסתי לבית 9 שנים - תקופת זמן ארוכה מאד בה התייצבו היסודות , פגעי הבניה תוקנו , השכנים שגם הם התבגרו הפכו מוכרים , גם הסביבה מוכרת למרות כניסת מגורי עילית אחרים ברשת - אך לי , ולרבים אחרים שנמצאים כאן תקופה ארוכה ויפה זו , זהו הבית.

בית בו כתבתי בקביעות , בהתחלה יותר , עם הקמת הטבעת הייחודית , ואח"כ פחות , אך אין חודש מאז 7.2006 בו לא נכתב לפחות פוסט אחד - ורבים מאלו שאני מכיר עושים זאת , באהבה , מספר פעמים רב יותר , ובאיכות גבוהה עד מאד.

נכון - לא הכל ורוד , והחיים היום בסביבה אינם פשוטים כלל ועיקר ( אך ביננו , גם לא היו כאלו בעבר...) ותופעת "העבדים המודרניים" עליה כתבתי רבות עם הקמת הבלוג והטבעת , עדיין מתעצמת , אך בניגוד לפרסומת של "תנובה" , יש כאן , בישרא, בית בשביל אנשים רבים - גם לילדים , גם ךצעירים , גם לסקטורים כאלו ואחרים - וגם לזה שהקים את הטבעת "אתגר גיל הארבעים" ועכשיו כבר מתקרב מאד לגיל ה 50...

להציל את הבית - משמע עמידה על זכות הקניין הרוחני שלנו , שיוכל להמשיך כפלטפורמה ייחודית גם הלאה , במיקום הייחודי המהווה לעיתים "וילה בג'ונגל" , לראות בו מגוון צורות ביטוי , דעות וסגנונות , אי הסכמות ושיתופי פעולה , פרוייקטים - ומעל הכל , אותנטיות ואמת.

לי , אישית , לא נראה הגיבוי כפעולה נדרשת - אולי מכיוון שהספר שאוציא יום אחד , "האימרות של ח.ש.ת" , כבר מגובש ברמת הקונספט , וכל האימרות הללו כבר מוכנות בקובץ מסודר , אך זהו רק צילום המציאות, מכיוון שכל אימרה כזו מחוברת בקשר בלתי ניתן לניתוק לפוסט ספציפי ממנו פרחה.

חשוב לי , ולכם , שהבית יעמוד על כנו.

כל עזרה וסיוע נדרשים לכך - תינתן ממני בברכה.

אסיים באימרת השבוע:

"אדם, בזמן חייו, צריך להספיק לבנות בית, לנטוע עץ ולהוליד ילד. רק אם יעשה את שלושת הדברים האלו, יוכל להיות אותו אדם בטוח בכך שעשה משהו בחייו" ( צ'ון ליאו ) 

ישנם רגעים בחיים , שאותם תוכל תמיד לשחזר בדייקנות מדהימה , להביט על עצמך ב SLOW MOTION מבחוץ , לשחזר כל שניה ושניה שחלפה עלייך - ולאחר אותו FLASH BACK חוזר הזכרון לשיכחה הטבעית.

אני זוכר את הקיפודה ואותי , יושבים על הספה בסלון הדירה הקטנה בירושלים , רואים בטלויזיה את הסרט "קרוקודייל דנדי" בעוד בחדר הילדים הסמוך ישן התרנגול הצעיר ( היום - אז , היה בן 4 חודשים ומתאים להגדרת האפרוחון ) בשקט ובשלווה.

הסרט נקטע , והודעה מבולבלת נמסרת על "ירי בהפגנת מחנה השלום בכיכר מלכי ישראל - ראש הממשלה יצחק רבין נפגע והוחש לבית החולים איכילוב".

מרגע זה , צמודים למסך , מעכלים ולא מאמינים , ואני כבר אומר כי תחושת הבטן שלי מבשרת רעות , אך אני רוצה לקוות לטוב בכל זאת.

הדקות חולפות , התמונה מתבהרת יותר ויותר , עד להודעתו הדרמטית של איתן הבר אשר אחריה לא היינו יותר אנחנו , והיינו למשפחת העמים.

שלום,  חבר - עברו 16 שנה , ואתה עדיין חסר....

אסיים באימרת היום: