כפי שמסתמן לצערי , פוסט זה , שמספרו 521 בבלוג "חומות של תקווה" יהיה פוסט הפרידה שלי מישרא אחרי 12 שנות כתיבה רצופה , אשר החלה כאן ב 21.7.2006 ונמשכה ברציפות עד היום.

לאחר זמן לא רב מפתיחת בלוג זה , התגבשה התפיסה שלו - כתיבה אישית , על חוויות אישיות ובהקשר אימון ואקטואליה , המסתיימת בתמונה + אימרה רלוונטית לנושא הפוסט - וכך גם עיצוב הבלוג - והכל בצורה מודעת ואיכפתית.

הכרתי כאן , גם אישית כמובן , כ 15 אנשים טובים ומיוחדים , שגם איתם אמשיך להיפגש בהזדמנויות אחרות.

עצוב לי מאד - הגם שלישרא היו יותר נשמות מלהקת חתולים , הטכנולוגיה שעצרה מלכת , החברים שעזבו לאיטם ונעלמו למדיות אחרות - נותרתי , עם עוד כמה מתי מעט , להוריד את המתג ולסגור , הפעם כנראה סופית בהחלט , את ישראבלוג.

אהבתי מאד את המקום הזה , שהתחלתי לכתוב בו בהיותי בן 40 , כאשר ייסדתי בו את הטבעת "אתגר גיל ה 40" בה היו פעילים , בשיאה , כ 90 חברים , התקיימו בה פרוייקטים מיוחדים שמילאו אותי , ולמיטב ידיעתי , גם אחרים , באנרגיות חיוביות , ואני מסיים לכתוב מעט אחרי גיל 52 - מה השתנה ?

מחד , הרבה מאד השתנה - הקצב , הטכנולוגיה , העומס , הלחץ בשסתום סיר הלחץ עליו אנו חיים בשיגרה , הסביבה הגלובלית , הכלכלה , המדינה ומוסדותיה , האווירה הציבורית , האיומים על האוהל הנידף בצונאמי...

מאידך - אני מרגיש שנשארתי אותו אדם , בעל אותן תכונות אופי , אותם יתרונות וחסרונות , עם יותר נסיון - ועם אותה האהבה...

שלום , ישראבלוג - נעמת לי מאד...

אסיים באימרת ... סיום.

"זה לא נגמר , זה רק הסוף" ( יובל בנאי )