זה כחצי שנה , למעשה מסיפון ספינת הצלילה ARI QUEEN באיים המלדיביים , אני מתפקד כחלק מצוות הקמה של כנס מחזור 1979 של ביה"ס היסודי בו למדתי בירושלים , שהתארגן בצורה ספונטנית לקראת הגיענו לגיל 50.
התנליך התחיל למעשה כשנה קודם לכן , דרך קבוצת פייסבוק שנפתחה בנושא , אך בפועל לא עוררה עניין מיוחד בקרב כ 10 אנשים שהיו חברים בה.
עד שהגיעה ה'...
ה' היא בחורה אנרגטית וחרוצה , שהצטרפה לקבוצה ע"י אחד החברים במהלך ינואר 2015 , ועל סיפון ספינת הצלילה , קיבלתי ממנה , כמו מספר חבר'ה טובים , מסרונים ווטסאפים , כך שבין הצלילות , בצד השני של כדור הארץ , התחלנו , ביחד , מסע בלשי מרתק למצוא את החבר'ה.
עד כאן , נשמע סיפור מעניין , אך כל התהליך הזה הפיח בי המון אנרגיות חיוביות , שהוקרנו כמובן לסביבה הקרובה - למשפחה , לחברים ובעבודה - וזאת בתקופה שהיתה אובייקטיבית לא פשוטה בעיקר עקב מצבו הבריאותי של אבי , הצרות הידועות עם חמותי , והעבודה ההולכת ונעשית מאתגרת מיום ליום - ואני , בחיוך תמידי ואנרגיות מתפרצות...
לקחתי על עצמי , אחרי החזרה לארץ , תפקיד מטה של איתור נעדרי המחזור , ומצאתי בו הנאה צרופה וסיפוק רב - לדוגמה , אתאר שני סיפורים מתוך רבים שהיו
הראשון , על אחת הבוגרות שלא נמצא לה כל תיעוד , אבל עם שם משפחתה המיוחד , הצלחתי להגיע לאחיה הבכור , שמסר לי שהיא מתגוררת בלוס אנג'לס כבר 25 שנה . יצרתי איתה קשר וההמשך הוא הסטוריה , לרבות שני ביקורים שלה בארץ מאז שהותאמו למפגשי המחזור .
השני , על בוגרת נוספת שקיבלתי רמז על מקום מגוריה לידי , כך שאחרי מספר דקות שוחחתי עם בעלה בטלפון , שהופתע מהשיחה מגבר זר לאשתו , אך ששמע את קולי , זיהה אותי מפגישות ברחוב בטיול עם הכלב שלו ושלי... גם כאן , החיבור נוצר מיידית , וממשיך עד היום.
במהלך ההכנה גם נודע לנו כי 3 מבוגרי המחזור אינם עוד בין החיים - כולם ממחלות , דאגנו להנציחם בדף "יזכור" מיוחד שהוכן לאירוע , לצד "דפי היכרות" של הבוגרים שהוצגו במעין תערוכה.
היו גם אנשים שנוצר איתם קשר , על ידי ועל ידי אחרים , שהמפגש המתוכנן די גרם להעלאת זכרונות או תחושות נעימיות פחות , שהחליטו כי המפגש הזה לא מתאים להם - אציין שהיו גם כמה שהתחרטו ובאו להשתתף , וגם על כך אפרט בהמשך.
לסיכום , היה כנס הכנה של הצוות המארגן בסוף ינואר 2015 , שהיה מרגש בצורה בלתי רגילה וקסום בנאיביות ובחיבור המדהים שהיה בין כולם , ולאחריו קיימנו עוד 3 מפגשים - הראשון והסמלי , שהתחיל בחצר ביה"ס ( שהפך מאז לתיכון האומנויות של ירושלים ) והמשיך לביתו של אחד הבוגרים באיזור , השני בבית מיוחד במינו של בוגר נוסף במושב בשפלה , והאחרון התקיים ביום ה' האחרון , 4.6.2015 , בקיבוצה של ה' ובארגונה המופתי , שהתחיל בבריכת השחיה והסתיים במועדון של הקיבוץ ב 0230 לערך עם המון טעם של עוד...
מה אוכל לספר לכם ? קסם של מפגש בו השתתפו למעלה מ 40 איש ( מתוך כ 70 בשתי הכיתות בהן למדנו ) , אהבה וקסם ללא תנאי , נפילת מחסומים אחרי 36 שנה , בעיקר של החבר'ה שהתלבטו והחליטו להגיע , סיפורים על אהבות וחוויות ישנות - והכל , מפי ילדים נאיביים בני כ 50 שהוסיפו מאז הרבה חוויות ונסיון חיים.
אינני מעלה כמובן תמונות מהאירוע , שכפי שלבטח אתם מניחים , צילמתי באהבה רבה - אך התחושות של הביחד , האחווה והכייף , אחרי שנים רבות , עולות מכל תמונה ותמונה שצולמה.
לא שכחנו ריקודים והפעלות , "אמת או חובה" , אוכל ושתיה משובחים - אבל היתה חווייה עצומה , שלי היתה מדהימה , וכשזכרתי את המפגש הראשון שלי וכיצד לא יכולתי לישון אח"כ במה שנותר מהלילה , אני יודע שכך היה גם עם אלו שהגיעו בפעם הראשונה למפגש.
אקח מהמפגש הזה את מה שאמר לי ר' , אחד הבוגרים שהתלבט וזיגזג לגבי הגעתו , מסיבות שונות , עד הדקה ה 90 - וכשחזרנו יחד לירושלים , אמר לי בדרך : "אריאל , זה היה אחד הימים היפים בחיי"...
מומלץ - בחום ובאהבה - אצלנו , למשל , ברור , אחרי המפגש הרביעי ( ומפגשים אישיים אחרים שכבר היו ויהיו ) כי יהיה המשך.
מאחל לכל תשעת קוראיי שבוע נפלא מלא באנרגיות טובות...
אסיים באימרת השבוע:
"הזכרונות הם גן העדן היחיד שאי אפשר לגרשנו מתוכו" ( ז'אן פול ריכטר )