לכל מי שהסתכל בהעדפות הבלוג "על הדבש ועל העוקץ - מוסיקה ישראלית שלי" ומצא שם את מאיר אריאל , אספר , ראשת כל, כי יוכל למצוא אותי ביום ב' הקרוב, 29.8.2011 במופע המסורתי המתקיים כל שנה לזכרו מאז מותו, ו"מורם" ע"י אלמנתו, תרצה אריאל, ויואב קוטנר.

את מאיר אריאל הכרתי בגיל 18 ע"י חבר מקורס חובלים בתקליט "שירי חג מועד ונופל" - והתחברתי אליו מיידית - לשפה העשירה, לדיבור המדוייק , לשנינות , לחוכמת החיים - ולמספר הסיפורים הגדול הזה, ששר את סיפוריו.

עם הזמן התחברתי וגיליתי שירים רבים שכתב לרבים וטובים שנהיו גם הם נכסי צאן ברזל - "שלל שרב" , "אגדת דשא" , "סוף עונת התפוזים" , "מכופף הבננות" , "סוף שבוע בכפר" , מתחת לשמיים" , "ערב כחול עמוק" ועוד רבים וטובים.

הייתי גם במספר הופעות שלו ורק נכבשתי יותר - מכך שהיו כל כך שונות זו מזו, מהחיוך והעיניים, הקול והסיפורים...

למותר לציין כי כבר בחייו, כחובב מוסיקה ישראלית , ריכזתי את כל תקליטיו, לרבות זה שהקנה לו את התואר "הצנחן המזמר" , "ירושלים של ברזל" שיצא כקונטרה לשיר "ירושלים של זהב" אחרי מלחמת ששת הימים , ולמעשה קבר את הקריירה שלו עד לתקליט הבא שיצא עאמור ב 1978 - "שירי חג מועד ונופל"

מאיר אריאל היה אדם גלוי וישיר, ואמר תמיד בסגנונו המיוחד את כל אשר ליבו - בענייני פוליטיקה , חברה , סמים וכיו"ב - אלו בנוגע להומוסקסואלים קוממה עליו באחרית חייו את החברה הישראלית כך שכמעט נודה לקראת מותו וגם אחריו.

ובכל זאת - התקבל כאייקון של שירה ומוסיקה עברית - בעיקר בגלל התכונות המיוחדות שצויינו כאן באופיו ואישיותו - ובעיקר כי עד היום לא קם לו יורש בעל שיעור קומה שיכול להכנס לנעליו הענקיות של מאיר - בכתיבה, בהלחנה - ולבטח , בהגשה המיוחדת של שיריו ושל שיריו לאחרים...

התלבטתי באם להציב כאן קליפ של מאיר או מילים מנוקדות לשיריו - והחלטתי שלא - כל שביב כזה מיצירתו הוא מבחינתי חלק קטן מצבע בודד בקשת יצירתו המדהימה.

אסיים באימרת השבוע:

"וגם היתה לי בחורה קצת פראית קצת לא ברורה, אך לא הגיע לה שאשתגע - אז במכונית שכורה הרסתי לה את הצורה, ועכשיו אני מתגעגע" ( מאיר אריאל ) 

את הידיעות הראשונות על מתקפת הטרור המשולבת בהרי אילת קיבלתי בSMS במהלך קניות שערכתי לקראת ערב קסום בפארק אשכול ( הגן הלאומי השני בגודלו בישראל - כ 10 קמ' מערבית לאופקים ) שע"פ התוכנית היינו אמורים להקים אוהל בשטח הקמפינג , ולהשתתף במופעי אור ואש , מוסיקה ולסיכום גם מופע GLOW וכדורים פורחים לתוך הלילה...

לא עבר זמן רב , ומאוסף החדשות הלא ברורות ששמעתי בערוצי המדיה השונים הבנתי כי מדובר בפיגוע גדול ואיכותי, ומכיוון שאני מכיר היטב את תואי השטח מנסיעותיי הרבות מאילת אשר את רובן אני נוהג להעביר את החלק האחרון בכביש 12 בשל יופיו המדהים של הנוף הנשקף ממנו, יכולתי לתאר את חילופי האש בצורה חדה וברורה.

גם המשמעויות הגיאו פוליטיות החזירו אותי להכרה עד כמה מצבנו כ"וילה ( אוהל ? ) בג'ונגל" מתקבע והולך מבחינה איזורית - ועד כמה נכונו לנו אתגרים לא פשוטים כעת גם בגזרה זו , ששיקפה מצב בטחוני בעייתי מאד עוד לפני קריסת משטר מובראק , היתה על פי התהום, וצעדה צעד אחד קדימה...

מעבר להתעדכנות שוטפת באירועים הקשים, שהערפל התפוגג מהם לאיטו , ניסיתי לברר האם יתקיים האירוע באיזור מוכה הקסאמים לכאורה, כאשר לא היה לי ספק בדבר "גלישת" האירוע מבחינת ישראל לפחות, לגזרת רצועת עזה. את פארק אשכול לא היה ניתן להשיג בטלפון , ובמוקד המידע של רשות הטבע והגנים נטען בפסקנות כי "האירוע מתקיים כמתוכנן".

בעצה משותפת עם הקיפודה החלטנו לנסוע למרות הכל , ולהפגין את הזדהותנו עם הדרום הקסום ואנשיו , וגם להראות שהחיים ממשיכים למרות הכאב הנורא , וכך ארזנו את הפקלאות, מעט אוכל , ויצאנו לדרך קשובים לחדשות המתפתחות, שכפי שהיה ברור כבר מאמצע מסיבת העיתונאים ב 1800 - האירוע המורכב טרם הסתיים - לא מבחינת המחבלים, וגם לא מבחינתנו , כך שההסלמה , בגזרת עוטף עזה , היתה צפויה וברורה לי כשמש השוקעת ליטה במערב...

לפארק אשכול הגענו בסביבות 1900 והייתי מופתע לראות מאות מכוניות , ואלפי אנשים , שבאו למרות הכל וכנראה מסיבות דומות לשלי לדבוק בחיים . הקמנו את האוהל והתארגנו, ועם רדת החשכה התחלנו להשתתף במופעים המדהימים שאורגנו בטוב טעם.

עד שב 2130 לערך, הודיעה המשטרה בצער דרך הקריין הלבבי כי בצער רב מבקשים לפזר את האירוע בשל הכוננות הגבוהה שהוכרזה באיזור הדרום. הקהל התפזר בשקט ובצער, ללא אף תופעה של היסטריה , לחץ או רעש.

קיפלנו את האוהל והתארגנו לנסיעה חזרה - אמרתי למשפחתי עד כמה אני גאה בעם היפה הזה שהוכיח גם כאן , בהתגייסותו לדרום ביום קשה זה , ובבגרות שהפגין בביטולו - עם שגורם גם אצלי שינוי ביחס כלפיו מאז תחילת המחאה החברתית - יש לנו עם נפלא , בארץ קשה ונהדרת כאחד.

זה הבית שלי...

אסיים באימרת השבוע:

"מדינת ישראל אינה סובלת מציאות מדבר בתוכה. אם המדינה לא תחסל את המדבר, עלול המדבר לחסל את המדינה. הרצועה הצרה שבין יפו לחיפה ברוחב של 15-20 ק"מ, המכילה את רובו הגדול של העם בישראל, לא תעמוד לאורך ימים בלי יישוב רב ומבוצר במרחבי הדרום והנגב" ( דוד בן גוריון )

כפראפראזה על שמו של אחד השירים האהובים עלינו בכל עת , חוזר היום לכתיבה בהקשר של המחאה החברתית ההולכת ומתעצמת - ולנושא הצדק החברתי בו אני עוסק החל מהמשבר הכלכלי ב 2008 באופן קבוע.

אינני מתכוון לחזור על משנתי בנושא של עזיבתה של המדינה את אזרחיה לצד הכבדת הנטל, תרבות תעסוקה של "עבדים מודרניים" ואהבתי את הארץ לצד הבחילה מהמדינה , אלא להציע פתרונות וקווים מנחים לדרך החדשה שתיקנה בייסורים.

אין ספק שהשינוי בחברה הישראלית עקב המחאה הוא עצום , בעיקר ביחס למצבה לפני המחאות , וללא השוואה לחברות אחרות הדורשות שינוי חברתי ( באיזורנו וגם באירופה ) - אבל מה ניתן באמת לעשות כדי ששלטון מאובן וחרד ( ללא קשר למפלגת השלטון , אגב ) יתחיל ליישם את השינויים הנדרשים ?

אציע כאן מס' נקודות למחשבה

1. מפלגת "הישראלים" - אם לכל קבוצת אינטרס כלשהי ישנו ייצוג פוליטי , ולאחר הצלחת מפלגת הגימלאים ( וללא קשר לפיאסקו שלה ) - יש לתרגם מיד את הנוכחות העצומה ברחובות לנוכחות פוליטית בכנסת בהקמת המפלגה החדשה ותרגומם למנדטים בכנסת - מכיוון שברור לכל אחד כי המחאה הזאת איננה מאורגנת פוליטית ( שלא נטעה - לבטח נתמכת בחלקה  וכוללת גם פעילים ואנרכיסטים כאלו ואחרים - אבל הרוב המכריע מונע חברתית בדיוק מהמניעים הנכונים ) הייתי מציע שיכוונו ע"י יועצים פוליטיים בדרכם, אך שכל מועמד שכזה יהיה א-פוליטי בהגדרה.
2. שינוי שיטת הממשל - הדמוקרטיה הישראלית היא אולי הפתרון הטוב ביותר באיזורנו, אך איננה יעילה - ריבוי המפלגות וניצול עוצמת המפלגות הקטנות מביא עלינו אסון כלכלי וחברתי בדאגתם הסקטוריאלית , ולפיכך יש להעלות למס' שנים קצוב וארוך את אחוז החסימה, להגביל בחקיקה את מס' משרדי הממשלה , השרים וסגני השרים , לצד ייעול השירות הציבורי במטרה להפוך המערכת הזו ליעילה כבשוק הפרטי.
3. חוקה לישראל - שלצד קיבוץ חוקי היסוד , תבטיח לכל אזרח באשר הוא קיום בכבוד - נקודה.
4. ממשלת חירום לאומית - אם רה"מ המכהן רוצה באמת לצאת גדול ( ואינני בטוח כלל כי הוא אכן רוצה ו/או יכול ) , יעצור בבקשה את פגרת הקיץ של הכנסת, וינהל מגעים אינטנסיביים להקמת ממשלת חירום לאומית - יש לי גם מועמדים לשרים שישימו אנשים נכונים מקצועית בהתאמה לאיומים הרלוונטיים ויניעו תהליכים כלכליים / בטחוניים / מדיניים לצד קניית עולמו של רה"מ - לדוגמה: משה כחלון - שר האוצר , ציפי לבני - שרת החוץ , שאול מופז - שר הבטחון , יובל שטייניץ - שר המשפטים וכיו"ב

ונניח שהכל ייעשה - מניין יבוא הכסף לשינוי סדרי העדיפויות , דבר המורכב הרבה יותר מהורדת מחיר הקוטג' , ודלי"ם וכיו"ב ?

1. פטורי מס - למי שאינו יודע , היקף הפטורים ממס בשנה הוא כ 30 מיליארד שקל בשנה - אני מניח שבחינה קפדנית תוכל להעביר כסף רב ממקומות של שפע לדלות ולתפארת החברה הישראלי.
2. מס חברות - משמעות כל אחוז במס חברות היא כ 2 מיליארד שקלים בשנה - העלתו ב 2-3 אחוזים לתקופה קצובה - נכון, יתכן ותהיה השלכה בתחילה על התעסוקה , אבל צריך לזכור כי שיפור ההכנסה וחלוקת משאבים שונה בין העשירונים תביא גם לפריחה כלכלית, שלא רק שימתנו את הפיטורים אלא לדעתי גם יקטינו את האבטלה כבר בטווח הבינוני.
3. מלחמה בהון שחור - העליתי רעיון זה בעבר, שהוכח לא פעם בעולם שעלות הקמתו היא חלק קטן מתרומתו הכלכלית - ואין ספק בהקשר שלנו כי גם חברתית.
4. העלאת מס רווח הון - מ 20% ל 25% - למעשה , ובגדול "תיקי ההשקעות" של העשירון העליון - למרות הטירוף בבורסות המתנהל מול עיננו בימים אלו, לא יתכן כי הפער ממיסים על עבודה ועל הון פיננסי יהיה כה גדול - גם כסף שעובד צריך להיות חייב במס...

בקיצור, כ 50 מיליארד שקל בשנה לשינוי עדיפויות בחברה הישראלית - מי לוקח ?

יש לי הרבה רעיונות נוספים, כולל ברזולוציה גדולה הרבה יותר - אבל עליהם נדבר בהפגנות שאני משוכנע כי כל אחד כמוני, הקשור בטבורו לארץ האהובה שלנו , צעיר או זקן, עני או עשיר - צריך להיות בהן.

אאחל לכולנו - מחאה אפקטיבית...

אסיים באימרת השבוע:

"זכאי הילד ליחס של כובד ראש לענייניו. לדיון צודק בהם. עד עתה היה הכל תלוי ברצונו הטוב של המחנך, ברוחו הטובה או הרעה עליו. מהילד נשללה זכות המחאה. עלינו לשים קץ לעריצות"  ( יאנוש קורצ'אק )