You can't remember your name

ניל יאנג מוביל את הסופרגרופ הנפלא אמריקה בשיר נפלא - "סוס ללא שם", כדי שתבינו:

מהו מדבר בכלל?

רוב הישראלים יגידו שמדבר יהודה, הנגב.

המהדרין יגידו שיש עוד בעולם כולו - סהרה, קלהארי ...

שומרי מהדרין בד"צ העדה החרדית יגידו שגם טונדרות קפואות הן מדבר.

ואני אגיד שהמדבר היה אי שם בין כתה ט' ל-יא' או יב'. אני חושב שזה נכון לגבי הרבה מאיתנו. הולכים לבד ולא יודעים מה השם שלנו. מזכיר לי קצת את אחד מאותם סרטי הירוי מיאזאקי (נכון שזה השם שלו ולא מנה של סושי והתבלבלתי?) בו המכשפה נוטלת את שמה של הילדה ממנה ולא מוכנה לגלות לה אותו וכך מצליחה לרסן אותה ואת כוחה.

כשאתה יודע מי אתה, מה שמך - וכפי שזלדה אמרה לכל איש יש שם - אז הכוח בידיך. סוף ההליכה שלי במדבר הסתמנה בערך כשהלכתי לצבא והפסקתי להיות כל כך מקובע.

והיום, אני מטייל, like bridge over troubled water, או כפי שאמרו זאת זצוק"ל כמו גשר על פני מים סוערים. (נחל ציפורי וגשר דק במיוחד מתנת חורף מרץ 09' מצ"ב)

שקל למי שמזהה את כל אזכורי השירים וכותב "ראשוווןןןןן!!!1111" בתגובות.

רוקעצמאות עד 2003-2006

ניצנים פורטיסחרוף

מטאליסט "MegadetH" (ידוע גם בשמו "הגדרות נופלות ואתם הופכים לפיתה")

לא הייתי בהרבה וודסטוקים תוצרת הארץ, ועדיין הם מהווים מיני אירועים מכוננים. הם מעין אפשרות כזאת לצעוד בתוך המון הומו-הטרוגני שלא במסגרת יום-יומית רגילה של נסיעה כילד לעיר הגדולה. בום מבחוץ שעושה טראח בפנים וחוויה שלוקחים להרבה זמן קדימה.

ב-י',יא',יב' הלכתי כל פעם עם מישהי אחרת לרוק עצמאות. אני לא זוכר הרבה מההופעות אלא יותר מהקהל. מין הזדמנות כזאת להרגיש כמו אי בזרם שלא יכול לשוט. יש דברים מאוד נקודתיים שמשעשעים אותי עד היום: הנערות בלבוש מינימאליסטי שעטופות בדגל הלאום, הפעם ההיא בה גהרתי מעל מישהי ומישהו חשב שאנחנו שתי בנות וביקש להצטרף (תמונה מצורפת, לא של האורגיה - של השיער הארוך. אני השמאלי הקיצוני).

בניצנים הייתי אפילו יותר לבד, לגמרי לבד אפילו, ועדיין יחד. בין אלפי האנשים שהיו שם מצאתי כל כך הרבה מוכרים. ומשם אני אקח את הפעם היחידה שראיתי מישהי שאבא שלה התאבד (אותו סיפור מוכר עליו קראתם בעיתונים לפני שנה), ואת העובדה שזרקו חברים שלי בגלל פוגו קטן. מיינסטרים, זה מה יש.

מטאליסט לעומת השניים האחרים היה פוגו אנושי אחד גדול ומסריח. למה רק בהופעות של פריקים הכל כל כך מסריח!?!??!

אגב, הדבר המומלץ לכל הופעה כזו היא לבוא בחולצה לבנה - ככה קל יותר למצוא את מי שבאתם איתו.

היום משחקים "איפה גל?"

במבט שני נורא ברור הריח. תראו איך כולם עושים את הדבר של הפריקים בידיים. חישוב פשוט של מספר בתי שחי כפול מספר השעות שעמדו בשמש בפלמחים דאז פחות אפס (מסמל את מספר האנשים ששמו דאורדורנט) מספק את התשובה המוחלטת לשאלה שצצה במוחי קודם.

כל כך כיף להקליד ולא בצבא, לא מילים שצריך אלא מילים שרוצים.

‎‏(עבר זמן רב, מדי, מאז שעשיתי רוק'נ'רול בייבי)

כנרת

[מים,שמיים,רגליים,קרוקס,קטינות,זקנות,ערבים,רוסים]

זאת כבר הפעם השלשית או הרביעית עם אותם האנשים, אבל הכנרת היא לא אותה כנרת - והחברים אינם אותם החברים. ההליכה אליה הפכה ליגע ונטל. ההתייבשות שלה היא אולי מטאפורה להתייבשות שלי. מעיין הנעורים כבר לא מפכפך, ואני כבר לא נלחם בקפטן הוק אלא בקמטים במצח ובכרס שעוד לא הרימה ראש. והכנרת, מצבה בכי רע. היינו שם רק יומיים וכל כך כאב לראות את השלולית הזו מצטמקת לצימוק.

סקס

[חיבוק,ליקוק,נשיקה,נשיכה,הפשטה איטית ומענה,חדירה ל-תוכך]

בימים אחרים כשהייתה לי תסרוקת אחרת (התלתלים התחתון) הכנרת הייתה אגם רווי סקס. רחצה בעירום בלילה (וגם סתם עירום בלי רחצה ולפעמים גם בלי לילה). יותר מכל, הכנרת שיקפה מין מציאות אלטרנטיבית שבה בוודאי ניתן למצוא בחורה שתהווה זיווג משמיים ויהיה ניתן להתחתן איתה תוך יומיים-שלושה. אה כן, וגם לזיין אותה, כי תוך יומיים-שלושה היא כבר תעלם. הייתי כל כך להוט שהברחתי את כולן ממני כנראה. וכשכבר הייתי מיושב בדעתי על זאת שלידי (את לידי, גם כשאת לא, את תמיד לידי ואפילו איתי), דבר שהתבטא באופן כינרתי לראשונה השנה, הבנות מעוניינות-ואני נהנה לדחות בסיפוק. לא הפכתי לדון ז'ואן וגם לא לדוגמן הבית של קסטרו, אבל ברוגע ובשקט יש הרבה כוח. כפי שלמדו חלקנו בסיפור על כרם נבות היזרעאלי, איזבל ואליהו ענבים... יהוה (שקר) נמצא בקול השלווה ולא בסער או ברעש האדיר. אפשר ללמוד מהמיתולוגיה היהודית על העוצמה של השקט, ודווקא איתה אני לא שקט. אומר מה שאני חושב. עושה מה שאני אוהב. וזה טוב כל כך... החל מהכרבול הקטן לפני שאני יוצא לצבא בבוקר, המשך בארוחה טעימה שאני יודע שהיא מכינה רק לי ובסקס מדהים ומושלם שמפתיע ברמתו כל פעם מחדש וכלה בכמה שהיא מחבקת ואוהבת ואכפת לה ואני יודע שאני שלה והיא שלי, לנצח.

סמים

[אלכוהול,אקסטזי,דם]

  בפעם הראשונה שלי בכנרת ניצלנו את אנשי אל-סם לשיחה לא רצינית ולאוכל בחינם. מאז כבר הספקתי לראות ג'וינטים מחליפים ידיים במפגשי "הנהלה" של הנהלות שכבר התחלפו באתר כמו זה ממש. למדתי להריח מרחוק את ריחו המתקתק של הג'וינט ולהתעלם בנונשלנטיות. לכל אחד מאיתנו יש את הסמים שלו. אצלי זאת המנוחה והניתוק, השלווה והלובן המרגיע בראש שנותן האין-כלום. גם אלכוהול היווה בריחה נוחה, בריחה נוחה אל החיים האמיתיים באותו לילה ממנו הקצתי ללא מכנסיים עם זכרונות מעומעמים ועם מעט כיף והרבה רע. ועבודה היא גם סם, כמו סיגר איכותי. אתה יודע שהוא מזיק ועולה ביוקר, אבל אתה פשוט חייב.

רוק'נ'רול

[גיטרות,תאורה,רעש,חשמל,רטט]

זאת הייתה עיר הבירה השנייה או השלישית מאז שנפגשנו. ונזכרתי איך אני שונא הופעות, שונא לצאת ואוהב לשנוא. נזכרתי איך בלילה אחד של רוק ורול פגשתי אותך והחיים שלי החלו בפניה איטית, מעלה אחר מעלה של סיבוב. הרגשתי כמו שערה דקיקה המסוחררת על רול ענק מעלה אחר מעלה ונזרקת בכיוון שונה ב-180 מעלות מזה המקורי שלה. נזרקת על סלע. סלע חמים ונוח, עליו תבנה בית יום אחד.