כבר כתבתי על זה פוסט בעבר על הקושי שאני עוברת ביום הזיכרון לשואה
באותו הפוסט (לקריאה לחץ כאן) כתבתי על החרטה הכי גדולה שלי, בתגובות חשבו שאני מאשימה את עצמי
לא, אני לא מאשימה את עצמי, אני כועסת על עצמי על זה שלא שאלתי את סבא שלי לפני שהוא נפטר מה הוא עבר בשואה
ידוע לי שהוא היה במחנה עבודה, והיום אמא שלי אמרה שהיא חושבת שהוא גם גוייס, היא לא יודעת לאן
בשנת 2010 הייתי ביד ושם ונכנסתי לרשומות במחשב בניסיון לחפש משהו על המשפחה שלהם, במיוחד על האח שלא יודעים מה עלה בגורלו
אבל כמובן שלא מצאתי כלום, כשסבתא שלי עוד הייתה בביתה, הייתה לה פליטת פה וסיפרה משהו לאחותי, הבעיה היא שאיננו יכולים לדעת אם זה נכון או לא מכיוון שהייתה חולת דמנציה ואלצהיימר.
היום עברה במוח שלי מחשבה, אם ניתן לפנות לאיזה עמותה, למישהו שמתעסק בחקר של השואה ולנסות לגלות את הדברים האלו
העלתי את המחשבה הזאת מול אמא שלי והיא מבחינתה "לא שאלנו, בעיה שלנו" לא הייתה שם כל כך הקשבה, במילים אחרות "אם את רוצה לחקור את לבד בעניין הזה"
רק שאין לי מושג איפה להתחיל? לאן לפנות? מה לעשות?
בטוח יש רשומות איפשהו, אני יודעת שלא אדע את התחושות שלו, אבל הייתי רוצה לגלות את הדרך שבה הוא עבר במהלך השואה, ומקווה שאמצא את הדרך, לדעת את הסיפור שלא סופר
זה אבן בלב להבין שאני היחידה שיכלה להוציא את הסיפור ולא עשיתי כלום כדי שזה יקרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Crazy Dark Fairy