שמחה וצהלה בישראל! הרב עובדיה יוסף כתב השבוע פסק הלכה הקובע כי כל הגיורים שביצע צה"ל בשנים האחרונות כשרים לחלוטין! זאת למרות העובדה שוועדת הבדיקה הרבנית לבחינת הגיורים הודיעה כי היא אינה יכולה להמליץ על הגיורים, ועל אף ביקורות קשות בהנהגה הרבנית האשכנזית. אבל אנו, הציבור הליברלי הנאור והדמוקרטי, לא ניתן לחרדים החשוכים לנצח! לא ניתן להם לפסוק מיהו יהודי ומי אינו יהודי בניגוד לשכל הישר, המתקדם והמוסרי הקובע כי כל מי שעבר את מסלול הגיור של צה"ל – יהודי הוא! והרי יש פעולה יהודית מזו, הנכונות להרוג ולהיהרג בצבא ההגנה לישראל? מי הם בכלל כל אותם רבנים אטומים וצבועים המתיימרים לדבר בשם היהדות ומשניאים אותה עלינו, הציבור הנאור והמהולל, כשאנו הלוא יודעים בדיוק מה כשר ומה טרפה, מה קדוש ומה טמא; הרבנים החרדים המזוקנים האלה הם לא יותר מחבורת שרצים טמאים ופרימיטיביים. תחשבו על זה, הם אפילו לא משרתים בצבא! והרי היש דבר יהודי יותר, נשגב יותר, נאור יותר, מתקדם יותר, ליברלי יותר, דמוקרטי יותר, קדוש יותר, מצה"ל?! בשם הקִדמה, בשם היהדות הנאורה ואוהבת האדם, בשם הליברליזם המערבי במיטבו, אמרו אפוא כן גדול והעלו על ראש שמחתנו את הפרויקט הלאומי החדש, טקסי המרת דת מאורגנים על ידי צבא ההגנה לישראל. הידד!

היש פעולה יהודית מזו? (אילוסטרציה)

הציבור הנאור כולו, משמאל ומימין, יתגייס להגנת העניין הזה, שהוא בנפשנו בדמנו (ובעיקר בדמם של המתגיירים החדשים!). הנה חבר הכנסת ניצן הורוביץ ממרצ מסביר כי "החיילים האלה (שעברו את הגיור הצה"לי) הם הרבה יותר יהודים מאותם רבנים ודיינים קיצוניים שאינם משרתים ושאינם מקבלים את יהדותם". והנה מהעבר השני חבר הכנסת זבולון אורלב מהבית היהודי מבהיר כי "כל מי שלא מוכן להכיר בגיור חיילים בצה"ל הוא כופר בעיקר ועוכר ישראל. השירות בצה"ל שנועד להגן על מדינת ישראל הוא מהמעשים היהודיים הנעלים ביותר, וכל הכופר בכך משים עצמו כעוכר ישראל". זוהי אפוא היהדות החדשה על רגל אחת: ללבוש מדים ולשרת בצה"ל. את הרגל השנייה כבר ננסה לחבר מחדש בבית החולים.

היהדות החדשה על רגל אחת (אילוסטרציה)

פרויקט הגיור הצה"לי, כמו עוד כמה מההמצאות הביזאריות שהופכות את חיינו כאן למעניינים כל כך, הוא פרי מוחו של האלוף (מיל') אלעזר שטרן בעת שירותו כראש אכ"א. שטרן למד, לתדהמתו, כי מדי שנה מבקשים 600 חיילים את הברית החדשה ולא את התנ"ך לצורך טקס השבועה לצה"ל, ולא איש כשטרן יאפשר את קיומו של סקנדל כזה במדינת היהודים. "אין לי ולא הייתה לי בעיה עקרונית עם חלוקת הברית החדשה", מסביר שטרן ביצירת המופת שלו, "משא כומתה". "צה"ל הוא צבא של מדינה דמוקרטית, ומתוקף היותו כזה, הרי שאם חייל מבקש ברית חדשה אנחנו מחויבים לספק לו. האתגר הוא לגרום לכך שפחות חיילים יבקשו זאת". לנוכח אתגר קשה זה, העומד כידוע בראש מעייניהם של רוב צבאות העולם, פתח שטרן במסע מיסיונרי מרשים שבמסגרתו מגוירים מדי שנה כמה מאות חיילים לא יהודים בתום תהליך הכולל כמה שבועות אינטנסיביים של לימוד היהדות על בורייה. מה כולל התהליך? הנה שטרן מסביר: "לימודי יהדות, היסטוריה של עם ישראל ומורשת צה"ל". היעלה על הדעת כי לא נכיר בגיורו של מי שלמד את מורשת צה"ל במשך שבעה שבועות? הכך ייעשה במדינה דמוקרטית ונאורה?

האתגר הוא לגרום לכך שפחות חיילים יבקשו זאת (אילוסטרציה)

בתחילת הדרך היו כמה אנשים שהתנגדו לגיור במסגרת צה"ל – עוכרי ישראל שכמותם! – והעזו לטעון כי הדבר אינו "עסק של הצבא", כפי שנזכר שטרן בספרו. לאלה יש לו תשובה ברורה: "ראשית, אותם חיילים יהיו חיילים טובים יותר אם ילמדו על מה הם נלחמים. (...) שנית, אנחנו זקוקים לכוח מילואים. קיימת סבירות רבה יותר שאותם חיילים יישארו בארץ לאחר גיור. (...) הדבר תקף גם לדור הבא. כלומר, אם ילדיהם של אותם חיילים יגדלו כיהודים, רב הסיכוי שיגיעו לצבא. חשיבותו של נימוק זה היא אמנם משנית בעיניי, אך הזכרתי אותו כדי להכין תשובה לכל המלעיזים לעתיד שיאמרו שלצבא אין עניין בכך". אכן, כך מפרשים במדינת ישראל את האמירה ששירותי המרת דת אינם עניינו של צבא במדינה מתוקנת. ודאי וודאי שמדובר בעניינו של הצבא, כי הצבא מרוויח מכך חיילים וחיילים לעתיד! השאלה הרלוונטית יותר, אם ראוי מבחינה עקרונית שענייני המרת דת במדינה דמוקרטית יופקדו בידיו של הצבא שלה, היא כמעט בלתי נתפסת במציאות הישראלית. גם השאלה אם אדם יכול לקבל החלטה חופשית על רצונו בגיור בעודו חייל הנתון לפקודות בתוך מערכת המגדירה את עצם קיומו כלא יהודי כ"בעיה" לא עולה כלל על הפרק. במדינה שבה אין שום גבולות נראים לעין בין המערכת הצבאית לאזרחית, ושבה המחשבה שיש תחום כלשהו של החיים החברתיים שבו לא תהיה לצבא דריסת רגל היא בבחינת כפירה ועכירת ישראל, אין להעלות בכלל את הדבר על הדעת. והשיטה הזאת עובדת מצוין לשני הצדדים: המדינה יכולה להמשיך להתנער מאחריותיה כלפי אזרחיה, וצה"ל יכול להמשיך לנגוס ולנגוש, לדרוס ולכבוש חלקה אחרי חלקה.

לצבא אין עניין בכך (אילוסטרציה)

לנוכח הצלחת הפרויקט הנוכחי והתגייסות כל הגורמים הליברליים במדינה לצדו, נשאלת רק השאלה מדוע להסתפק בגיור הצה"לי. והלוא יש עוד שלל נושאים שבהם המדינה מתקשה להגיע להכרעה, לעמוד בפני גורמי לחץ שונים או להחליט אחת ולתמיד להתמודד עם הסתירות הנובעות מהגדרתה כיהודית ודמוקרטית (ותמיד "יהודית" לפני "דמוקרטית"). גם בנושא הנישואין האזרחיים מתקשה המדינה לספק מענה לכל אותם אזרחים ישראלים שאינם רשאים להינשא על ידי הרבנות ולפיכך נדרשים לעקוף את סמכויותיה בדרכים שונות. מדוע אפוא לא נפקיד בידי צה"ל גם את נושא הנישואין, ואת דיני האישות בכלל? היעלה על הדעת שמי ששירת בצה"ל לא יוכל להינשא לבחירת לבו במדינת ישראל? הטיעון הזה הרי מנצח תמיד. מערכת החינוך קורסת? אפשרו לצה"ל להחליף אותה (אה, בעצם זה כבר נעשה.) הזקנה עדיין שוכבת במסדרון? תעבירו אותה למרפאת החר"פ בג'וליס, שם יש שפע מקום! ארגוני השמאל מסיתים נגד המדינה? תנו לצה"ל לחקור אותם! אין חוקה לישראל? תנו לצה"ל לנסח!

שם יש שפע מקום (אילוסטרציה)

מדינת ישראל מתחבטת במשך כל שנות קיומה בשאלה "מיהו יהודי?", אבל השנים האחרונות, שסאגת הגיור הצה"לי היא רק מקרה נקודתי בודד בתוכה, מצביעות על כך שסוף סוף מתחילה להתגבש פה הבנה המקובלת על רוב הפלגים באוכלוסייה, זולת שוליים סהרוריים בשמאל ובציבור החרדי, וכמובן בקרב הערבים שאליהם במילא לא צריך להתייחס. יהודי הוא לא מי שנולד לאם יהודייה, הוא לא מי שמקיים תורה ומצוות, והוא גם לא מי שמגדיר את עצמו כיהודי. יהודי הוא מי שמוכן להרוג ערבים ומי שמוכן למות בידי ערבים. את אלוהים המקורי החלפנו לא בעגל הזהב, אלא בעגל החאקי. במקום לעסוק בשאלות מהותיות על מקומה של הדת במדינה דמוקרטית מודרנית, במקום להתחיל לחשוב על אופציות לקיומה של זהות אזרחית ישראלית שאינה תלויית הגדרה דתית, אנחנו מתפללים לאל הרחום והחנון של צה"ל ומעטירים עליו הילה של קדושה וטהרה. היהדות איננה עוד דת או אפילו זהות אתנו-לאומית, היא בסך הכל פולחן סאדו-מזוכיסטי של אלימות והקרבה. את אופיה הנקרופילי של הזהות היהודית החדשה סיכם טוב מכולם, כתמיד, אלעזר שטרן, בדבריו על קבורתם של חיילים שאינם יהודים מחוץ לגדר: "מי יודע, אולי החייל העולה הביע ברגע מותו משאלה להפוך ליהודי? (...) איני מכיר תהליך גיור ממצה יותר. (...) האם מוות על קידוש השם אינו הגיור האולטימטיבי?". ונאמר אמן.