כתבתי פוסט לתחילת השנה אבל האמת , אבל לא בא לי לפרסם אותו עכשיו (וגם אם היה בא לי, יש אצללי בבית שיפוצים ואין לי מחשב לפחות לעוד שבוע) די נימאס לי , לא מהבלוג למרות שהוא הפך להיות קצת מגירה וירטואלית אלא מזה שחוץ מבר {שכתבה אצלי תגובות בשם שי} אף אחד לא קורא מה שאני כותבת , מי שקורא לא טורח להגיב, אבך הבלוג היה ועדיין מקום לפרוק בו דברים.
מה שנמאס לי ממנו , זה שיש מישהי, ואפילו שאני משתדלת להיות פה נקייה אני חייבת להגיד שהיא קצת כלבה , היא החליטה שלא יאה לה שאני ארוניסטית והחליטה להוציא אותי מהארון , בגללה חסמתי את האפשרות לרשום את השם שלי , כמובן שהיא הייתה מספיק מגעילה בשביל לעקוף את זה .
החלטתי אחת ולתמיד שאין לי זין אליה ולארונות אז ...
שלום , אני אלה ירושלמי אוזן .
אה ואגב, ל" מישי שמכירה אותך " פספסת את השם משפחה השני שלי ושחכת לרשום שאני לומדת בכיתה ט' , נו .. האמת אני די בטוחה שאת פאקצה זוהרת וקרה, אבל מבפנים נערה דיכאונית וממורמרת ויצאת כלבה פחדנית בסוף , אנשים רעים כמוך כבר מזמן לא מעניינים אותי, כמו רוח, רק שברוח יש משהו נעים, אולי ההגדרה המתאימה היא רוח על שדה קוצים בוער.
אז חיים יפים ואני מאחלת לך רק טוב .
טוב נו , חיים חרא ותמותי {ואת זה הוסיפה בר בשיא הנחמדות שלה , ועוד הערה לאלה - תחשבי פעמיים לפני שאת נותנת לי את הסיסמא שלך בפעם הבאה ) } .
שירסיום, אם כבר יציאה מהארון, אז איך לא "בוא", של עברי לידר, מילותיה של מירי פיגנבוים
בוא נפזר את מסך הערפל
בוא נעמוד באור ולא בצל
עד מתי נמשיך לברוח
אל משחקים של כוח
מותר לך לבכות לפעמים
כשמשהו נשבר בך בפנים
ספר לי קצת על רגעי הפחד
קל הרבה יותר לזיין בתחת
וכשרוחות קרות יסערו בחוץ
אשלח בך אש חמה
יום אחד אולי תפסיק לרוץ
בין הצללים בנשמה
בוא נפזר את מסך הערפל
בוא נעמוד באור ולא בצל
עד מתי נמשיך לברוח
אל משחקים של כוח
מותר לך לרעוד לפעמים
כשמשהו ניפלא קורה בפנים
ספר לי קצת על רגעי האושר
עד שיעלה עלינו הבוקר
וכשרוחות קרות יסערו בחוץ
אשלח בך אש חמה
יום אחד אולי תפסיק לרוץ
בין הצללים
בנשמה
ספר לי קצת על רגעי הפחד
קל הרבה יותר לפחד ביחד
בבלוג זה
בכל הבלוגים
