עוברת במסדרונות
שומעת ליחשושים וציחקוקים
אחרי שמונה חודשים
חושבת לעצמי שאולי הם צודקים
יושבת עם חברות
כאילו שהכל בסדר
עוזרת ואפילו מעייצת
כשמגיעים לדבר עלי
עולה בי חיוך תמידי
"עזבו אותי, הכל בסדר"
אני אומרת להן
רוצות עוד פרטים עסיסים - ובצדק!
מרוב התעניינות חוששת שמשהו באמת לא בסדר
אז החלטתי להיפתח,
לתת עוד צ'אנס לגברים נוספים
מכל הסוגים, המינים והגילאים
יושבת איתם בבר
ולא מפסיקה לדבר איתם, עליך.
לפעמיים עוברת לי המחשבה
שאולי הם לא מרגישים בזה בנוח.
מדחיקה אותך בהמשך השיחה
וכשהם שואלים עליך אני עונה בחיוך
"לא..זה עבר ממזמן"
הם מדברים על עצמם
מקשיבה לכל מילה ומהנהנת
בראש אני ישר משווה אליך
כל פרט וכל מגע
אני מצטערת כ"כ שהרגלת אותי לכזה טוב
אף אחד לא יצליח לעמוד ברף שלך.
אבל היום,
אחרי אחד עשר חודשים
הבנתי.
אני אוהבת אותך, מנואל.
נמאס לי להתבייש בזה
לא מכחישה יותר ולא משקרת
אולי זה לא בסדר, אבל לא אתן עוד לאנשים לשפוט
אותי, אותך - אותנו!
Meirav.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
