פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

אני זוכרת שפעם היו לי מחשבות. הייתי חושבת איך זה יהיה לחיות ומה אעשה עם עצמי. דמיינתי את עצמי במקום כלשהו, חופשייה, רעננה, דקיקה (לפחות בנפשי), קלילה במובן הקיומי ולאו דווקא הפיזי.

התעסקתי אז באופן האינדיבידואלי של הקיום העתידי שלי.

עכשיו מתחשק לי לחבק. מתחשק לי לנשק מאחורי האוזן.

אני מפחדת, כי אני רואה איך הדחף העז שלי לקשר, הופך כל אחד שמאתגר אותי אינטלקטואלית או מסקרן אותי או סתם חובב אומנות וידע למישהו שאני חושקת בו. בלי כל כימיה או משיכה. פשוט מין יצר הישרדותי אפילו, אם אקצין מעט.

בכל מקרה, בזמן האחרון מצאתי לי אוזן קשבת. חילופי הדברים בינינו מעלים בי חיוך. ומזכירים לי שיהיה בסדר. זאת אומרת, נדמה לי.