פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

לא מצליחה להיות

אוף

אז אני לומדת על עצמי די הרבה בתקופה האחרונה.

כלומר, זאת למידה שתובנותיה בטח יתגלו לי רק עוד הרבה זמן, אבל בכל זאת.

מצאתי את הטעם שלי שוב.

גיליתי שזה בסדר להיות לא החלטית עד לנקודה בה אני החלטית. 

החלטתי לא להעמיד פנים (מדומני שהייתה זו החלטה פנימית שכזו), וזה עובד פלוס מינוס (עם דגש על המינוס).

אני כבר לא זוכרת על מה אני חולמת בלילה, אני רק זוכרת שאלה חלומות הזויים ברמות של מקסימום סרט ממש גרוע שמשדרים אותו בטלוויזיה ביום שישי בערוץ 10 ויש פרסומות באמצע ואת קם ללכת לשירותים וכשאתה חוזר כבר התחילו את הסרט ופספסת קטעים "חשובים".

התחלתי להתאפר. 

אני אפילו שמה מסקרה לפעמים (זה קרה פעמיים)

אני בטוחה שאמא שלי גאה ומסופקת

אני מוצאת סתירות בעצמי. אני רוצה להיות עם אנשים שעובדים קשה ושאכפת להם בזמן שאני רק מדברת אבל לא פועלת.

מעניין מתי אני אבין את החוקיות של העניין הזה לגביי. איך מוצאים את התשוקה ואת האמביציה גם כשאין חיבור?

אמרו לי (האנשים שהייקום כפה עליי לשנתיים הבאות) שהם לא קולטים את הטעם שלי בגברים. למה כשאני רואה בחורים שנראים טוב לטעמי, אני לא מדברת בזימה ומתחילה לרייר. 

אמרתי להם שזה לא הסגנון שלי להתנהג ככה.

אבל בעצם אני לא ממש יודעת את התשובה.

הם אומרים שאני צריכה סקס.

אתמול לסבתא שלי הייתה יום הולדת (קצת חסר כבוד המעבר החד הזה אבל אתם תסלחו לי), זה כל כך מוזר החיבור שנוצר בין כולם שוב. אשכרה כיף ביחד, כואב לי להגיד אבל יותר מאשר עם הצד השני. מי היה מאמין שזה פאקינג יקרה. אוף שמישהו יוציא אותי לחופשה רחוק מכאן.

אני חייבת להתחיל להחליט החלטות לגבי העתיד. לא רוצה לשבת בבית ולחשוב במשך שנתיים.

דברים שקרו לי בזמן האחרון:

התחדשתי בעדשות מגע 

העליתי קצת מהמשקל שירד בטירונות

הלכתי עם קוקו נמוך

הסתובבתי לבד בקניון במשך שעתיים על מדים וחיפשתי את עצמי

מצב הרוח האזורי הוא באסה מהולה ב"צריך לחשוב באופטימיות"

אבל היי! אנחנו בסוף לא מוכרים את הבית! זה הדבר הכי טוב שנודע לי בזמן האחרון, אז יש גם פלוסים

אני יוצאת יומיות. כשסיפרתי על זה לאנשים לפני שהתגייסתי הם אמרו שאני זונה (לאלה מכם שלא יודעים, כאשר המילה זונה מלווה במצלול המתאים הכוונה היא ל"איזה כיף לך, את תעשי חיים, תמיד דופקים את השחורים/קרביים/סתם בנות שהתקבלו לקורס הו"ד).

אחרי שהתגייסתי, ופגשתי חלק מהם ברכבת או באוטובוס בדרך הביתה, הם שאלו אותי שוב מה אני עושה בצבא (כאילו אחרי שמתחיילים שוכחים כל פיסת מידע שלא הכרחי לדעת), עניתי להם שאני בלהקה צבאית, עושה יומיות, והתגובה המיידית שלהם הייתה "איזה חרא, איך את מסתדרת?"

אין לי ממש מה להגיד על זה, חוצמזה שאני מסתדרת מצוין: יש לי את המיטה שלי, המקלחת שלי, ההורים שלי ואח שלי, החברים והמחשב והטלוויזיה והשמפו והסבון וחלוק רחצה וקרם גוף ואת האפשרות למרוח את הזמן וגם לעצור אותו ולצאת ולדבר בטלפון ולקרוא ולשמוע מוסיקה ממש חזק.

שיהיה סופ"ש סופ"שי ומסופ"ש 

(מי ייתן ואני אספיק לעשות את כל מה שרציתי לעשות וגם לישון הרבה שעות כולל שנ"צים באמצע היום)