שלום!
תמונה שנשלחה אליי למסנג'ר ע"י אסתי המכונה גם: "אסתי", עוררה בי את החשק לכתוב מספר מילים על התמונה הבאה:
הטוסט הקדוש.
מי שמכיר אותי, יודע בוודאי, שמבחינתי הטוטס הוא אכן מאכל\מזון קדוש.
במקרה של התמונה, זהו צנים, שגם הוא נכלל תחת ההגדרה של מאכלים קדושים.
שימו לב לתמונה, ותראו שניתן להכניס לתוך הטוסטר הקופצני (למיושנים שבינינו וניתן לציין שגם האיכותיים), מן תבנית שכזו אשר בזמן צליית הטוטס, או שמא לאחריו (לא ממש ברור) היא יוצרת צורה של מריה הקדושה או אנערף. משהו קדוש אחר.
גאוני, או לא?
בהחלט אני חושבת שכן. ותודה לאסתי, שהסבה את תשומת ליבי לעניין הזה!
ולעניין אחר, שלא קשור לאסתי או למאכל קדוש- השביתה.
כן, נושא שאין יום ולא מדברים עליו, אך אין ממנו מנוס. פוגע ומקלקל כל יום ויום בו התלמידים הנשבתים (שובתים ללא רצון) לא הולכים לבית הספר.
כתה יב', כתה שבה צריך לנצל כל יום ויום בבית הספר. טיול שנתי, פעילויות חוץ בית ספריות, דימונה (!), הכל הוקפא.
וזה לא שאני לא תומכת במאבק של המורים, וזה לא שיש לי פתרון יותר טוב. אני פשוט מתוסכלת מן המצב ומקווה שהשביתה תיגמר בעתיד הקרוב מאוד.
ולעוד עניין- צבא.
שוב, נושא שחוק מכל הכיוונים. אבל בכל זאת, המנילה הזאת רק עושה את החיים יותר קשים, מתסכלים ולא מאתגרים בעליל.
אז נכון, לא הזמינו אותי לשום מיון לשום דבר.
ונכון, אני לא אהיה טייסת (חבל).
מעציב אותי שבשלב הזה, של תקופה לפני הצבא, (עוד מהצו ראשון וקצת לאחריו) אנשים מתחילים להבין כביכול מה הם באמת שווים. הצבא רוצה אותך לפה ולא רוצה אותך לשם. אני לא יודעת עד כמה הוא צודק, אבל זה מכניס אנשים לתיסכולים. אני חושבת שבסופו של דבר, שום מבחן פסיכוטכני ופרופיל גבוה, יקבעו איזה בנאדם אתה ולמה אתה הכי מתאים.
אבל מה שאני אעשה בסוף, אני עושה לא רק בשבילי. וזה מה שחשוב.
טוב, משפט אחרון לא כל כך מובן (תלוי למי כמובן) אבל בכל זאת.
ומה עוד?
זהו, אני חושבת, שיתהיה לכם שבת שלום, שבוע טוב (למקרה שאחזור לכתוב שבוע הבא), חודש מצויין (למקרה שאמשיך לכתוב אחרי חודש), שנה טובה (למקרה שאכתוב עוד שנה) וחיים נפלאים (למקרה שלא אחזור לכתוב פה לעולם :)
להית'.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
