לא כתבתי כאן כמה חודשים ואני לא בטוחה אם בכלל אשאיר את הפוסט הזה, כי את הקודמים מחקתי ממש רגע לאחר שכתבתי אותם. בניגוד לשנות הטינאייג'ר שלי, אני לא כל כך מתחברת לשליליות בחיים שלי ורוב מה שהיה בחודשים האחרונים מתאים להגדרה.

לכן לא כל כך רציתי לעלות את זה על הנייר (הוירטואלי), כי יש מספיק דברים מבאסים מסביב בלי שאוסיף.

היינו כמה ימים ביוון באוקטובר, ולא כתבתי על זה כי פשוט לא נהנתי. אולי זה האפקט של הקורונה, ואולי סתם כי לא הייתי בחו"ל כבר יותר משנתיים או כי אני פשוט מזדקנת, אבל ההחלטה לסגור טיסה ספונטנית לא הייתה מוצלחת. הבירוקרטיה, הקור (היה פאקינג קפוא וכל המלתחה שהבאתי הייתה בגדים קצרים), היובש והאלכוהול שגרמו לי להיות במצב מזעזע רוב הטיול ובכלליות, פעם הבאה לסמוך על האינטואיציה שלי ועל הערים האהובות עליי באירופה (או לבחור מקבילה בארה"ב). 

מעבר לזה חיי החברה שלי בשפל, אבל אין לי כח להרחיב, אפילו לא לעצמי.

מה שכן אכתוב כאן זה שעברתי, ודי בהצלחה, מיילסטון בתואר והצגתי את הסמינריון שלי. אחרי שבוע שהייתי חולה בו, הצלחתי לדבר רבע שעה מבלי להשתעל או לברוח מהחדר ואפילו היה די מוצלח.

בהתאם לכך אני מתקדמת עוד קצת וכבר חושבת אולי על תואר שני. 

על חיי חברה אין מה לדבר אז כרגע השיקולים הם בעיקר האם לעשות כזה, בהנחה שככל הנראה אצטרך בסוף כדי לעבוד במה שארצה, מיד לאחר הלימודים, או לחכות מעט (שנה +) ובינתיים למצוא עבודה וגם לנוח מחמש - שש שנים כמעט רצופות של לימוד לתואר (שהחלפתי).

מעבר לסמינריון שהשקעתי בו מאז הקיץ, אני בהחלט מראה סימני שחיקה בסמסטר הזה ולא יודעת אם כדאי להמשיך לעוד סשן לימודים תובעני ומאמץ, למרות הרצון להתמקצע עוד וכמובן להשיג את הדרישות שאני צריכה.

יש לי עוד כמה חודשים לחשוב על כך ואני מקווה שאצליח להחליט.

אה, שכחתי לציין את האובססיה החדשה שלי מאז האירוויזיון שהיא מאנסקין המושלמים. כרגע אחת המטרות שלי היא לנסוע להופעה שלהם ♥

עד כאן