יש לי כל כך הרבה להגיד בנושא ובו זמנית קשה לי להכנס לזה.

יש דברים שאני משתדלת מאד לא לחשוב עליהם ולהשאיר אותם במקום רחוק עד שמקרים כאלו מגיעים לחדשות ואין ברירה.

כלום לא השתנה בעשרים שנה ורק כשמקרה כזה עולה לתודעה נזכרים לתהות איך הגענו למצב הזה, כשאנחנו בעצם נמצאים "במצב הזה" מאז ומתמיד.

קראתי שאבא של אחת הילדות חושב שזה לא כזה נורא (??? מי אתה), אבל הוא לא יכול להתחיל בכלל להבין כמה הבת שלו הרסה למישהי אחרת את החיים, את החוויה בבית ספר ואיך היא תסתכל על הדברים מעכשיו.

הלוואי שנשים יותר דגש על חינוך בבית מאשר על כל המסביב ונשלח את הילדים שלנו כל יום בידיעה שהם לא מתעללים במישהו אחר, גורמים לו לטראומה שאי אפשר לשכוח ודופקים לו כל מערכת יחסים אפשרית. והלוואי שתהיה יותר התרעה ובתי ספר יהיו באמת מסגרת ולא רק סיסמא.

ושיהיה ברור, הילדה תזכור את הילדות שהתעללו בה לנצח, גם אם היא לא תראה אותן יותר.

אסור לתת לזה לשקוע, צריך לזכור שהמון מקרים כאלו לא מגיעים לחדשות והם ממש עדיין שם.