תותחי המין

מבקר הקולנוע חד העין ב. עומר כבר עלה על זה, הקליפ הזה הוא ממש ליפתן ישראפקרי. תמונות מאנימציות קדומות מתערבבות בשערי מגזינים, והעכביש עצמו מדגמן כאפיה, כפי שדגמנו אבותיו האל ערישיים לפניו. הידעתם שהעכביש נולד ממש מתחת לציר פילדלפי? וכמובן הופעת אורח של הגביר מוות.

קבלו את: העכביש - צרות באל עריש

אני שקוע כרגע בספר "תרועת מוות" מתוך עולם הדיסק של טרי פראצ'ט. הסדרה הזאת לא דיברה אלי בתקופה האסימובית של חיי, אך אחרי שאיזבלה ואני חרשנו את ניל גיימן והגענו ל"בשורות טובות", תורו של פראצ'ט חזר והגיע. הוא מצחיקן אובססיבי ואף טרחן לעתים, אך מרגע שצולחים את הסגנון נפתח עולם דמיון פראי עם השלכות אינספור והבנה עמוקה עד בלי די של עולמינו שלנו. תרועת מוות הוא הספר הכי ממוקד שלו שקראתי עד כה, הוא מתמקד בדמותו של המוות, המחפש שינוי אווירה וממנה לו שוליה. השוליה הפזיז נדלק על נסיכה וגורם לנזק במרקם המציאות, אחרי שהוא מציל אותה מהתנקשות שאמורה לגדוע את חייה. מוות, אם נרצה או לא, הוא אחד הדברים בחיים שקשה להתעלם מהם. כשחושבים עליו, הוא מרוחק וערטילאי, אך במציאות הוא קורה ממש תוך רגע. מישהו שאהבת חי ואז מת. כשחושבים על המוות, זה מדכא, אבל כשחושבים על מי שמת אז הרבה פעמים עולים חיוכים. כשהתחלנו עם משפחת מוות, זאת היתה החלטה להתחיל להתמודד עם חלק החיים הזה, שהוא נדבך מרכזי במדינה שלנו ובעולם שלנו. פראצ'ט עושה את זה כל כך טוב.

גלנדון