פעם פעם לפני הרבה שנים, אי-שם בכיתה ז', החלטתי שאני לא נפגעת יותר.
כי מה כבר מספיק נורא כדי שאני אפגע?
מדהים איך שמרגע שהחלטתי, זה פשוט נהפך לעובדה- לא נפגעתי יותר.
כי באמת, מה כבר יכול להיות כזה גרוע?
אנשים עשו המון דברים שעיצבנו אותי, או ביאסו אותי, אבל לא פגעו בי.
אבל מסתבר שבכ"ז יש מה שעוקף את ההגנה הזאת.
והיא איכשהו מצאה את הנקודה הכואבת הזאת, שאפילו לא ידעתי שקיימת.
וכל פעם היא מצליחה לפגוע מחדש.