מחפש מברג פנוי להברגה

נסענו היום לסינמה חוף בבננה ביץ בתל אביב. למי שלא מכיר, זה שבוע בחסות הייניקן שכל יום בשבוע מקרינים שני סרטים, בחינם, על חוף הים. נסענו לראות את "כנפיים שבורות" ולהבין מה כל ההתלהבות סביבו.

למען האמת לא הבנתי למה כל הרעש. סרט נחמד, אבל לא יותר מזה. בטח לא משהו שגורם לאנשים לבכות. אבל אולי זה קור הלב הרגיל שלי. או שסתם זה לא סביבה להתרכז בסרט כשבחורות בביקיני עוברות מולך ומסתירות את המסך או שמוכרי הבירה עוברים בין הצופים או שכל כמה דקות אני פוגש מישהו שלא פגשתי כבר המון זמן ואני חייב לדבר איתו/איתה!

לא נשארנו לראות את הסרט השני כי הג'ינג'י צריך לקום מחר מוקדם והוא ההסעה שלי הערב (הגענו לחלוקה מאוד ברורה של הסעות לאחר ויכוחים ארוכים). בדרך הביתה החלטנו לעצור לאכול משהו קצר. הוחלט (על ידי) שכמובן זה יהיה פיצה! הוא נוהג במסלול האמצעי כשמימינו טנדר גדול ומשמאלו, קצת מקדימה, פולקסוואגן (לא חשוב מאיזו עדה).

פתאום הפולקסוואגן נכנסת לנתיב שלנו, כלומר עומדת להיתקע בנו. הג'ינג'י מנסה לברוח ימינה אבל לא יכול בגלל הטנדר, אז הוא מאט ממש בחדות ומונע מהפולקסוואגן לפגוע בנו. אבל הג'ינג'י הזה, כמו כל ג'ינג'י טוב לא פשוט יצפור בכעס, יקלל איברים באימו של הנהג וימשיך לנסוע. הוא ממש כעס. הוא נסע מהר, עקף את הפולקסוואגן בחדות. זה השלב שאני מנסה להסביר לו שזו הדרך למות, או בתאונת דרכים או שהאיש פשוט ירה בנו. כל השיעורים של בטיחות ואדיבות בכבישים ירדו לטמיון.

ברגע שהוא עקף אותו הוא מתחיל להאט בכוונה. הפולקסוואגן משנה נתיב בשביל לעקוף אותנו, אז הוא חותך אותו עוד פעם ומאט עוד קצת. בנוסף לכל אלו הוא גם מאט לפני רמזור עם ירוק מהבהב כדי שאנחנו נעבור בכתום והפולקסוואגן יתקע באדום.

רק כאשר התרחקנו ממנו והוא עמד באדום אז הוא נרגע. מה אני אגיד לכם, מטורפים! זה מה שהמכוניות עושות לאנשים (גם אני חטאתי).

נ.ב. ביום חמישי יקרינו את גריז ורוקי. אני אהיה שם ישר מהצבא ולכן אני שם מגבת בתיק ישר הלילה. אני אקווה לטוב שאני יגיע הביתה לפני יום חמישי אבל אתכנן לגרוע.