מחפש מברג פנוי להברגה

עוד פעם אני כותב את הפוסט השבועי מאוחר מידי. פשוט כבר אין לי כוח לכתוב. אין לי על מה, אין לי משהו חשוב להגיד. אני עדיין בישראבלוג בגלל שאני אוהב לקרוא. וכי יש לי יום חופש בלתי מתוכנן ובלתי מנוצל...

השבוע מלאו לי שנתיים בצבא. התגייסתי בשישי לאוגוסט שנת 2001. נראה לי כאליו זה היה אתמול והנה אני במצב שאם הייתי בקרבי, הייתי במעמד של "פזמ זונה" . מה שנקרא פז"מניק אבל עדין נטחן (עד שנתיים וארבע חודש). אבל אני כבר לא בקרבי (כבר הרבה מאוד-מאוד זמן). זה לא שטחנתי מאז חצי שנה בצבא ולכן אני גם לא אפסיק לטחון.

כלומר זה לא באמת משנה, שבצג של המחשב היה כתוב ב"תוכנת הפזמ" שאני עשיתי 66.666% אחוז מהשרות הצבאי שלי. היה לי הזדמנות לצחוק על מי שהתגייס כמה ימים אחרי שהם צ'ונגים! אבל היתרון הוא זה שאפשר להתחיל לספור אחורה; חופש"ש (חופשת שיחרור) עוד 11 חודש. השקד הכינה לי שלט שבו צריך לסמן כל חודש עד השחרור. אני לא מאמין שהיא עוד חודש משתחררת, אני זוכר אותה כשאני כבר כמה חודשים ביחידה מגיעה חדשה ורעננה מהבקו"מ ועכשיו היא משתחררת לפני!

יש לי שירות נורא נוח. נחתי באחת מהיחידות הכי טובות בצבא; התנאים מצוינים, שלושה או ארבעה ימים בשבוע אני בקריה (אם אתם בקריה ורואים בחור עם משקפיים, נעלים וכומתה אדומים, בלי נשק ובלי תג יחידה תגידו; שלום מברג!), העבודה מעניינת, יש לי אחריות ומאוד מתחשבים בדעתי המקצועית ואני ראש חולייה שכוללת אותי, עוד חייל ועוד אחד שיגיע ביום ראשון. בקיצור אני מרוצה. באמת?

אני לא מצליח להפסיק לחשוב, זה השרות הצבאי שלי? אני תורם, אבל לא ככה צבא צריך להיות. אני אפילו לא זוכר את הפעם האחרונה שיריתי בנשק. אני עוזר לפעילות מבצעית, אבל קצת, בעיקר בעקיפין. לפני ההודנה, זה היה מאוד מספק לשמוע ברדיו שנתפס המחבל אחמד או מוסטפה (תמיד קוראים להם ככה) ואתה יודע שיש לך קשר בזה. אבל למה לא עזרתי יותר, זה לא הייתי אני שהסברתי ללוחם...

אני בקשרים עם כמה מהיחידות המובחרות בצה"ל ואני בטוח שאם אני אבקש הם ימשכו אותי אליהם. אני מאמין שגם מפקד היחידה ייתן לי לעבור ליחידה קרבית אם אני אחפוף מישהו חודש-חודשיים. השאלה הגדולה היא אם אני רוצה.

החיים שלי טובים מידי, יהיה קשה לוותר על הכול: אני לא אוכל לצאת באמצע השבוע, כי אני אהיה תקוע בבסיס. אני חוזר לסגור שבתות ולשמור. אי אפשר להתחיל ללמוד כמו שאני רוצה. חזרה למשמעת; אין לבוא על אזרחי, חזרה למסדרי בוקר, עוד פעם צריך לברוח מהרס"ר. עבודה יותר שחורה, פחות מעניינת, יותר פיזית ואין לי להפיל אותה על מישהו. אבל אני עובד בצמוד עם אחלה אנשים, עבודה מבצעית!

אחרי שירד לי הפרופיל לפרופיל 45 (רפואי), נשלחתי לקצין מיון. היה לי ברור שאם הפרופיל החדש אני קל"ב אלא אם אני אבקש. חשבתי האם כדי לבקש בסיס סגור? לא ביקשתי ונשלחתי ליחידה הנוכחית. אחרי כמה שבועות חשבתי, האם זו הייתה החלטה נכונה?

אפסנאי אחד שפגשתי אמר משפט חכם (די מפתיע בהתחשב שהוא אפסנאי); "כל אנשי המודיעין האלו, מרגישים קצת מבצעיות ורוצים עוד. פה באפסנאות אין מבצעי, אין עבודה לפני תשע ואחרי שלוש, כולם רוצים הביתה, לא לקרבי." הוא אמר את זה על בחור ששנינו הכרנו רק בפנים שהחליט ללכת להיות לוחם, חתם עוד שנה וחצי שס"ן (שרות סדיר נוסף – אימת הסדירניקים) והתחיל מסלול בצנחנים.

אני צריך להחליט, כבר שנה וחצי אני חושב, ונשאר לי רק עוד שנה. אז קרבי אני לא יכול להיות אבל איש מודיעין ביחידה מובחרת (עם פטורים) אני יכול. ורוצה?