מחפש מברג פנוי להברגה

אני מתגעגע לקיץ. קלטתי את זה פתאום. לקיץ עצמו ולמהות שלו. גם ספציפית לקיץ 2004. התקופה הכי פזמניקית שלי, השחרור שלי, ההכרות עם הבחורה, החופש הגדול שעשיתי אחרי השחרור והחום, החום המתוק, הנדבק והנכנס לכל חור, חום יולי-אוגוסט.
אני רוצה להסתובב עם חולצה קצרה וסנדלים על חוף הים. ללכת להופעות, אירועים ומסיבות בחוץ ובחינם. לעשות טיולים ליליים למקומות מוזרים רק כי הכי נעים בשלוש בלילה. לא לדאוג לגבי עבודה משעממת ומציקה בגלל שהרגע השתחררתי מהצבא. לפגוש את החברה שלי מתי שאני רוצה וכמה שאני רוצה בגלל ששנינו בחופש.
לשכב לנוח על הדשא ולתפוס תנומת צהרים חמימה. להיכנס למקלחת ולהרגיש איזה כיף במים הקרים ולא לקפוא מקור. לא לשים זין על כלום כי אתה תכף משתחרר. לא צריך לעשות דברים אלא רק לתכנן אותם כי אתה עדיין בצבא, ככה אתה מגלה שלא כל כך קל ללכת אחרי החלומות.
לקבל הערכה מהחברה כי סיימת שלוש שנים שרות למדינה ולא נשברת באמצע. ולא לקבל כל הזמן שאלות מה אתה מתכוון לעשות בחיים. אני חושב שאני צריך חופשה, רצוי במדינה טרופית.

אני כזה ילד גדול ועצוב שעובד בחברה רצינית. יושב לי במזגן במשרד וחולם במחשבות על חוף טרופי וחם.

אז בעצם: "לכבוד הקיץ שהגיע כתבתי שיר. אמנם אני עוד לא מזיע, אבל איני מסתיר את תשוקתי אל העונה ששמה קץ לקור. ולכבודה עם עפרון כתבתי שיר מזמור..."
לכבוד הקיץ - דני סנדרסון (גזוז)