מחפש מברג פנוי להברגה

מסיבת חנוכה באונברסיטה, אלכוהול חופשי, המון בחורות, מצב רוח טוב, עזבנו בשלוש בלילה, 4 דקות הליכה לחדר שלי, הלכנו לישון כמעט בשש.
אני חושב שהיא תכננה עלי מראש, אבל אני לא יודע. למען האמת הרבה קטעים בזכרון חסרים קצת. כמו החזיה שלה.

החזיה של בחורה זה דבר חשוב מאוד. אני, וגברים באופן כללי לא מבינים מה הולך בראש של בחורות, אז אני מנחש לפי החזיה. אם היא עם חזיית תחרה שקופה אז היא באה לסקס, אם זו חזיה לבנה פשוטה, היא לא תכננה שאני בכלל אראה את החזיה שלא לדבר על מעבר.
אבל כל התאוריית חזיות הזאת לא יכולה לעמוד במבחן הפעם כי אני פשוט לא זוכר. וזה מוזר, כי חזיות זה הקטע האהוב עלי. זה כמו אריזת מתנה למבוגרים. צריך לקחת שניה להתענג על הרגע, לדמיין מה אתה עומד לראות. מה שאני כן זוכר זה כשהגענו לחדר, משחקי "כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת" עד שאני נכנעתי ואז היא לקחה יוזמה, ומשם אני לא זוכר. איכשהו הגענו להיות בלי בגדים ואריזות קונדומים מפוזרות בחדר. אני חושב שגיליתי שהיא לא בלונדינית אמיתית. אבל זה היה די ברור גם כשהייתי שיכור ועם בגדים. אני לא אוהב בלונדיניות. במיוחד לא שחורדיניות. האמיתיות לא אשמות בזה, הן נולדו ככה. הצבועות לעומת זאת, הן בדיוק זה, צבועות. אי אפשר לסמוך על שחורדיניות :) . זה משדר לי דברים רעים.
היא גמרה, אני לא גמרתי בפעם שניה, אני פאקינג מזדקן! מה קרה למר ארבע פעמים בלילה?! אז הלכנו לישון. היא נעלמה מתישהו בבוקר, ההנגאובר רק בצהרים.

הזכרתי לה השבוע שהעגילים שלה אצלי, היא הציעה לי "לבוא לשחק דוקים”. אז אמרתי שיש לי רק דוק אחד אבל הוא ואני חולים ומשתעלים. אני חושב שאני רוצה לסרב ולו רק שאני אוכל להגיד שגם לי היה סטוץ שכרות מוחלט. שבקושי הכרנו לפני, היה ליל שכרות אחד מהנה וזהו. שלא כרגיל זה ימשך. אפילו לא ליזיזות. ככה זה בשנות האלפים, הערכים שלנו דפוקים, אתה לא בסדר, אם היו לך יזיזות, זה לא מספיק שאתה שוכב עם 2 בנות שונות באותו היום, זה שהייתה תקופה ששכבת עם שלושה בנות בימים משתנים של השבוע, כל זה כבר לא גורם לך להרגיש גועל. להפך זה גורם לך להרגיש שעדיין לא עשית מספיק. שעדיין לא סיימנת את הוי על המשפט של סטוץ מוחלט במבחן הטוהר של נענע.

אולי אני לא בנוי לעולם ערכים הזה. אולי תמיד אני דוחף טיפה בבחורות קדימה ותמיד מופתע שהן כן מוכנות להכל. טוב, כמעט הכל. לכל בחורה יש את הדבר האחד שהן לא מוכנות לעשות. משהו קטן ופשוט שהוא עלה התאנה שלהן, התמימות שלהן. לזאת זה דוגי סטייל וזה כל כך מפתה דווקא לראות אם תוכל לגרום לה להכנס דווקא לתנוחה הזאת וזה באותו זמן הדבר האחד שאתה רוצה להשאיר, למען שיש דבר אחד שכאילו אסור ומרגש.

אבל אני איש חלש, ולבחורות שהן בלונדיניות וגבוהות ממני לא אומרים לא, אפילו אם הן לא הטעם שלי.

אני מתגעגע לחברה. ברגע זה, לא בגלל כל הסיבות, של האהבה, הביחד, ההבנה וכל שאר החרא הזה. שזה נהדר, אבל הלילה הזה, אני מתגעגע לסקס של אחרי פאב. לחזור ביחד מהפאב, מסריחים מסיגריות, מנדנדים קלות, סקס מהיר, מוכר, מספק, לא של להרשים בפעם הראשונה. של להתאמץ. של לשחק. סקס פשוט ומספק.

זיון, לגמור, חיבוק ולהרדם.

בזמנים שבהם זורבבלה מדגמנת בגדי ים כשאוכל ניתז על חמוקיה, זה לא מפתיע שחברות שולחות מוצרים חינם לבלוגרים בשביל הפרסום. זה כבר לא עסק חדש בבלוגוספריה. למען האמת זה כבר לא עסק חדש איזה שנתיים.

אבל עד עכשיו שמעתי על העסק הזה רק מבלוגרים שנמצאים בטבלת הפופולרים. הרווק, אל בנדי, זורבבלה ומרג'י. רובם יורדים על המוצרים אבל זה לא משנה. השמועות העדכניות אמרו שדורקס שולחים הצעות לקונדומים רוטטים חינם חינם תמורת פרסום. מרג'י אפילו כתבה על זה. מה שכן משנה זה אני קבלתי כזה דואל!

ואני לא בלוג פופולרי. ממש לא. אפילו לא קרוב. ולא מנסה להיות כזה. אז מה קורה שאני מקבל הצעות לאיבזרי מין חינם חינם?! השתפרתי?! :) או שמישהי הדליפה להם שאני צריך חיזוק לביצועים שלי? :(

אני רק צריך לתת את הכתובת האמיתית שלי ובין מכתבי החשבונות ימתין לו מעטפה נאה מדורקס. יש רק פוטנציאל מאוד מביך עם המעטפה תתחיל לרטוט.

אני בטח תיכף אגלה בתגובות שדורקס החליטו ששווה לשלוח לכולם לנסיון. שבעצם חצי מהבלוגרים קיבלו את ההצעה הזאת. אבל אני לא אקשיב ואמשיך לתפוח לעצמי על השכם.

אני בכל מקרה מעדיף מעטפות עבות מהטכניון מאשר מעטפות רוטטות מדורקס. שלא לדבר על לתת את הפרטים האמיתים שלי לרשימות דיוור. ולמען האמת, קצת מביך להודות, אבל יש לי צב רוטט. כלומר היה לי פעם. משהו ביזרי, רוטט, שמתלבש על בסיס הפין ואמור להרטיט את הצורה ל2 בני הזוג. הוא היה אדום, הוא היה רוטט, הוא לא שרד יותר מפעם אחת ונזנח איפשהו בפינת החדר. משם נעלמו עקבותיו. אף פעם לא הבנתי מי מצא אותו וניכס לעצמו אותו. אבל למדתי שאני ודברים רוטטים לא הולכים טוב ביחד.

שיר השבוע הנטחן בלופים: ספינותיה - נורית גלרון.

הזיית יום...

ראיתי אותך בפאב אפלולי, רוכנת על הפאב, משחקת בשעמום בקש הצבעוני שבקוקטיל המצועצע שמולך. ניגשתי אליך, ביקשתי לשבת ליד ואת הנהנת בחוסר אכפתיות. שנינו מכירים אחד את השני, כבר מזמן, אבל אף אחד לא מראה. משחקים אחד עם השני, פלרטוט קדימה, פרצוף נעלב אחורה וכמה דקות אחרי אנחנו כבר במכונית בדרך אלי. בנתיים עוד לא נגענו. רק יד שמתשפשת כאילו בטעות בהליכה. יד צוחקת שמונחת בלי משים. באוטו אני מתחיל להתחמם, כבר לא יכול לשמור את היד לעצמי. ביד שמאל נוהג ויד ימין כאילו קיבלה חיים משלה. עוברת לה לברך שלך. מלטפת לאט לאט, מעבירה את חום הגוף. לאט לאט היד מטיילת לה במעלה הרגל החלקה, נכנסת לאיטה מתחת לחצאית. את הכל אני עושה לאט לאט, בכלל לא מסתכל. מתנהג כאילו אני נוהג כרגיל ורק היד הימנית שלי מעורבת בדבר.

היד שלי כבר מגיעה, אני מרגיש את חום שיוצא ממך, את הרטיבות שבתחתונים. וממך יוצאת אנחה. אנחה חבויה. אני מגביר לאט לאט את הקצב ואת מתחילה לגרגר. אבל פתאום נמאס לך מהמשחק האיטי הזה. את זורקת את היד שלי, משחררת את החגורת בטיחות, מחייכת אלי המופתע, חיוך ענק, ורוכנת אלי. משחררת את החגורה שלי, את הכפתורים של הגינס ומשחררת אותי לחופשי. הזין שלי מתנשא ישר כמו תורן, מאושר ושמח, יודע מה מצפה לו.

את מתחילה להעביר ליקוקים ארוכים על צידי הזין, כל הדרך מלטה למעלה. שוב ושוב. אני כבר מתחיל להשתגע, מתי, מתי כבר תמשיכי הלאה. אבל מצד שני, זה הופך להיות יותר קשה ויותר קשה להתרכז בכביש. עד שאת כאילו יודעת בדיוק מה אני רוצה, מכניסה אותו בפעם אחת, כמעט את כולו לתוך הפה שלך. אני מרגיש את המציצה, את הלשון החמה והרטובה שלך מלטפת לי את הזין. אני מתחיל לרחף, העיניים מתצמצמות, מתחילות להיעצם. אני נלחם להמשיך להסתכל על הכביש. אומר לעצמי, תיכף עדיין לא, תיכף מגיעים.

עד שבאמת הגענו אלי ובדיוק אז, אני מרגיש את הגלים, מתחילים מלמטה. אני מרגיש את הלחץ המתוק מתצטבר לו, ואיך שאני עוצר את האוטו אני נותן לעצמי להשתחרר, הכתפיים רועדות, האצבעות שלי נלחצות ותופסות לך ולוחצות את הצוואר. גלי הנאה ממשיכים ושוטפים עד שאני נרגע.

אנחנו מתנקים ונכנסים אלי. סוגרים את הדלת, ואני נצמד אליך מאחור. מחזיק אותך חזק, לא נותן לך להסתובב. שולח ידיים מתחת לחולצה. אני מופתע, אין לך חזייה. אבל החזה היפייפה שלך עומד זקוף ויפה. אני מלטף אותו, נהנה להרגיש אותך מגרגרת צמודה אלי. מתחיל להרגיש את הזין מתעורר חזרה במכנסיים שלי, שגם הוא מנסה כמה שיותר להיצמד אליך. אני משחרר אותך מהאחיזה, את מתנתקת ממני, מסתובבת עלי ואני מוריד לך את חולצה. הציצים הנהדרים והזקורים עומדים מחכים לי, עגולים ורכים. את מורידה לי את החולצה ובאה לנשק אותי בצוואר. אבל פתאום איזה גיץ נדלק לי בראש. אני תופס לך את היד המושטת, מסתובב לך אותה מאחורי הגב ומפנה אותך הרחק ממני. אני דוחף אותך לשולחן. מצמיד אותך אליו בכוח. את מתחילה להתנגד, אבל אין לך ברירה, היד שלך מסובבת ועם כל התנגדות אני מסובב רק חזק יותר. זה כואב לך ואת אוהבת את זה. אני יודע את זה, עוד מהזמנים שהיו. את תקועה בעמידת ר'. הציצים שלך נמעכים על השולחן אני עומד מאחוריך מסתכל על החצאית. בלי לשחרר אותך לרגע, או להרפות לשניה, אני שולח את היד השנייה לחצאית, מוצא את החוטני שלך ומושך אותו בפרעות ממך. נותן לו לפול לרגלייך. מעביר את החצאית למעלה כשמולי מתגלה ישבנך הלבן. מחזיר את אור הירח הקטן שנכנס מהחלון. אני מעביר ליקוק מהיר, על השפתיים החיצוניות שלך, רק לטעום את הטעם, מפליג פנימה. עושה סיבובים מסביב, מטייל עם הלשון, עד שאני מצמצם את העיגולים מסביב, מתקרב לדגדגן. עד שאני נוגע בו, מעביר עליו ליקוקים. אני קורא לך ואומר, אל תשמעי קול, אני לא רוצה לשמוע אותך, קול אחד ואני מפסיק. אני ממשיך, מתרכז עכשיו בדגדן. מלקלק ימינה ושמאלה, עוטף אותו בשפתיים, כאילו יונק. את מתחילה להאנק, בורחות לך כמה אנקות שאת מנסה להסתיר. אני נותן לך להיאנח כמה פעמיים, לפני שאני חוזר לעצמי, מפסיק ללקק, ורק כדי לתקן, נותן נשיכה הגונה בישבן. האנקה של קודם נהפך לזעקת כאב טוב. ואני לא מפסיק עד שנשאר עיגול של סימני שיניים אדומות על הישבן הימני שלך.

אני פותח את המכנסיים שלי, מכוון את הזין שלי לכוס שלך, מכניס רק את הכיפה. נהנה לעצור שם, להרגיש את ההרגשה של הצרות שלפני. את נהיית חסרת סבלנות, דוחפת אחורה מהצד שלך, אבל אני לא אתן לך שום שליטה הפעם, אני זז במקביל אחורה. ככה שאנחנו נשארים בדיוק באותו המצב ואני רק מסובב שוב את היד שלך. ואז אני נכנס, בפעם אחת, מכה אחת חזקה עד הסוף. את משתוללת.

שם שוב אני עוצר, מרגיש אות החום, הרטיבות לכמה שניות לפני שאני מתחיל לנוע קדימה ואחורה. פנימה והחוצה. לוקח את היד השניה שלי, מרטיב אותה בפה ושולח לציצי השמאלי שלך, עושה עיגולים מסביב. עובר לצבוט, בהתחלה חלש, אבל מתחזק ומתחזק. וככה גם הקצב של הזיון, לאט לאט מגביר את הקצב. נהייה יותר ויותר פרוע. אני כבר צריך קונטרה, אני עוזב את הציצי שלך לשלום ומחזיק אותך בצוואר, ככה את לא יכולה לזוז חוץ מביחד איתי ולי יש במה להחזיק. את כבר מזמן תופסת בשני הידיים חזק חזק בצידי השולחן.

הקצב והפרעות גוברים. השולחן כבר מתנדנד. הדברים מתחילים לפול ממנו. אבל לאף אחד לא איכפת, שנינו מתקרבים. אנחנו עושים המון רעש, הדברים שנופלים מהשולחן, השולחן בנחבט בקיר, את צועקת, אני נאנק. והקצב רק גובר וגובר, זיעה מתחילה להצטבר, החדר כבר כולו אפוף ריח של זיון. אני מתחיל להרגיש אותך מתכווצת מסביב לזין שלי ואני מרגיש שזה כבר הסוף, הרגעים האחרונים, להחזיק את ההרגשה, הרעידות בגוף של שנינו מתחילים. נשטפים בהנאה, ונופלים על הרצפה הקרה חסרי כוח.

ואז את אומרת לי, אחלה פגישה ראשונה. יום שישי שוב פגישה ראשונה?

נהייתי זונת רייטניג. אני מחלק פוסטים ארוכים לכמה קצרים. אז הנה, יום אחרי הפוסט הקודם, המשך עלילות הבורג וסיפוני עד לרגע זה. עוד לא החלטתי אם פוסטי סקס, מריבות, בגידות ואהבה נכזבת יעלו לי את הרייטינג או הצורה הדקדקנית והארוכה שאני מספר עליהם סתם מעצבנים ומורידים רייטינג. נהייתי זונת רייטנג, הא?

בכל מקרה אני מקווה שזה הפוסט האחרון באפיזודה. כלומר שמעכשיו אני לא אכתוב על זה יותר מכיוון שלא יהיה על מה לספר והכל יהיה שקט ושליו.

אחרי היום הפסודו שנתיים ביחד שלנו סימפוני חזרה לבחור שלה, זה עם הזין הקטן. החליטה לתת לו עוד סיכוי. הם חזרו להיות ביחד.

תחת מתקפת טילים חדשה ועם הרבה התלבטויות האם לבוא, החלטתי פשוט לא לחשוב מה הצעד ההגיוני ואני למרות הכול באתי אליה כמה ימים אחרי זה. התוכניות המקורית שלה הייתה שלא נשכב, או לפחות ככה היא אמרה. שכבנו. אחרי שהיא גמרה היא עצרה אותי, כשהחרמנות שלה ירדה ולא חסמה את השכל, הרגשות אשם על הבגידה שלה עלו. בצורה מפתיעה השותפות לבגידה לא גרם לי הרגיש רע, גם לא זה שגרמתי לה לבגוד. הרגשתי ניצחון וכוח שככה הצלחתי לכבוש, שככה היחסים שלהם חלשים. כן הרגשתי קצת רע מזה שלא רע לי, שנעלמו לי הערכים המוסרים שלי.

בכל זאת שכבנו גם למחרת בבוקר. היא דיברה עם חברה שלה ועשתה איזשהו תרגיל פסיכולוגי על עצמה ושכנעה את עצמה שזה בסדר. בערך.

בצהרים נתקענו במקלט של הגרנד קניון בזמן התקפת טילים על חיפה. אז העברנו את הזמן בדרך שאנחנו מכירים הכי טוב – בשטויות. רקדנו ואלסים למוזיקה שאנחנו זמזמנו וקשקשנו, בעיקר קשקשנו. דיברנו על זה שאנחנו האחד והיחיד של האחר. על שאם היא לא הייתה בצבא כבר עכשיו היינו מחפשים לשכור לנו דירה קטנה וחביבה בדרום תל אביב.

אני אמרתי ששיניתי את דעתי ושאני רוצה שכן נחזור להיות ביחד. היא שתקה. לא מאשים אותה, הרי הפחד שלה, שבגללה היו לה רגשות מעורבים, היה שאני לא אשאר איתה הרבה זמן וגם הפעם לא צירפתי להזמנה הבטחה שאשאר. מצטער, אני פשוט לא בחור שיכול להבטיח שאשאר, שלא יהיו לי בשנתיים הקרובות קוצים בישבן שוב. אז לא הבטחתי, היא לא ענתה ואני מהר העברתי נושא לפני שבאמת דיברנו על זה.

תאמינו או לא, אחרי זה דיברנו על נישואין (!). אני! לא לעכשיו כמובן, אלא ששנינו נהיה יותר גדולים. אחרי שהיא תעשה צבא, אחרי שנעשה תואר, שאין מישהו שהיינו רוצים יותר לחלוק את החיים איתו מאשר אחד עם השני. שאנחנו קורבנות של הפרשי הגילאים בנינו ושצריך לנסות שוב כשהיא תסיים את הצבא והטיול ואני סוף סוף אירגע מהנדודים ואתחיל ללמוד.

אולי עד אז גם נחווה (או יותר נכון אני אחווה) מספיק פרטנריות ומערכות יחסים בשביל להתיישב בלב שקט.

נפגשנו אחרי עוד יום ומשהו אצלי. יצאנו, ישנו, בבוקר שכבנו ואז היא נסעה לצבא. לבסיס החדש, שבו גם נמצא ה"זין הקטן" שלה, כי הרי היא נותנת לו עוד ניסיון.

לא, אני לא הרגשתי עם זה טוב. תיאורטי, חשבתי שזה מעין פתרון מושלם. היא בצבא, אנחנו יכולים לדבר טלפונית פעם בכמה זמן, כשהיא תחזור מהצבא והזין הקטן לא (מה שיקרה רוב הזמן, עם היציאות הדפוקות של שניהם) נוכל להיפגש, ליהנות מחברתו אחד של השני ומסקס מופלא. אני אוכל לשמור על קשר איתה, ולאהוב ולהיות נאהב, סקס נפלא איתה ובין לבין כשבמילא היא תהיה רחוקה בצבא אוכל ליהנות לי עם בחורות אחרות ולהמשיך בחיי ובתוכניותי, בלי מחויבות, בלי הגבלות. מהזין הקטן היא תקבל את התמיכה הנפשית והיציבות שהיא אומרת שאני לא מסוגל לתת לה. על פניו, מבחנתי מה שכל גבר רוצה.

אבל גם אם היא תגיד שהיא עושה אותי בשביל הסקס הטוב, הרי זה שטויות. כמה שעות לפני או אחרי אנחנו מדברים על קשר ועל נישואין (!). לקח לי כמה ימים לסבול, להבין שאולי ככה זה אפילו תקוע בלב יותר מאשר לא להיות בכלל. יותר גרוע מזה, זה עוצר אצלי כל אופציה רגשית להמשך עם אחרת. אני בניגוד אליה לא מסוגל ולא מאמין בפוליאמורי (לאהוב יותר מבן אדם אחד בו זמנית) וכל ההסברים שלה לגבי ההבדל בין אהבה להתאהבות רק השאירו אותי יותר מבולבל. לדוגמא אם קורה לי משהו שאני רוצה להודיע עליו, מילואים ספציפית, זה בעייתי לרצות להודיע קודם כל לסימפ' ורק אחר כך לחשוב על אחרת שאני רוצה לפתח משהו איתה.

תהיתי כמה זמן זה יחזיק. כמעט שבוע אחרי זה יצאתי לסרט הבועה עם חבר, פגשתי ידידה ישנה מהצבא שהייתי דלוק אליה. יצאנו כולנו לשתות אחרי. האלכוהול נכנס אלי וההשתפכויות יצאו. מול חבר שלי, הידידה מהצבא שהייתי דלוק עליה וחברה שלה שהכרתי רק לפני כמה דקות.

כשחזרתי הבייתה התחלתי לכתוב דואל, כל התובנות מהשתפכות ההיא + האלכוהול הזורם בדם יצר דואל. דואל שבבוקר לא הצלחתי להיזכר בדיוק מה כתוב בו, אבל לפי תיבת הדואר היוצא הוא התחיל ב:

אני תוהה האם זה גורם לך להרגיש פתאום טוב שאני כן חושב אליך?

האם את לא חושבת עלי? בכלל?!

המשיך בתיאורי סיפורי אהבה מהמציאות סביבי, של חברים, הורים, מסיפורים, מסרטים, האם הם הצליחו לעבור את הקשיים או נכשלו בהם. עבר לתיאור התיאוריה הפסיכולוגית לגבי החלמה מפרידה ואיך היה לעבור כל אחד מ6 השלבים הללו קדימה, אחורה ושוב קדימה. והסתיים במילים:

אני שונא אותך

אני לא רוצה אותך

בשפה שלנו, אני שונא אותך, הפך ל"אני אוהב וכן אני שונא את איך שאת/ה גורם/ת לי להרגיש כלפיך". אבל לגבי השורה האחרונה - היא הייתה בוטה בכל פירשון.

לא קיבלתי תשובה. יומיים אחרי זה לקחתי את הידידה שפגשתי לאופרה בפארק (עיריית תל אביב מביאה את האופרה הישראלית להופיע פעם בשנה חינם בפארק הירקון). רציתי ללכת לזה. לקחתי אותה, כי חשבתי שלשכב בחושך על שמיכה ולשמוע אופרה יוכל לגרום לי להבין האם יש לי סיכוי לפתח משהו עם מלכת היחידה בצבא. התשובה היא לא, למרות המתח המיני שתמיד היה בנינו, היא לא הפסיקה לדבר על הבחור החדש שהיא יוצאת איתו, אז ויתרתי. לפי דעתי הפסדתי במערכה כבר ברגע שהשתפכתי ככה בפניה על הבחורות בחיי.

בהמשך אותו ערב רציתי לשלוח מחווה טובה לסימפ'. להשמיע לה קטע מהאופרה. הרי היא זאת שבכלל גררה אותי לאופרה הראשונה ולימדה אותי לאהוב את זה. אז החלטתי להתקשר ולהשמיע לה קטע פופולארי, כמו במופע רוק. ואין שיר יותר מפורסם בכל אופרת ריגלטו של ורדי מאשר La Donna e Mobile.

התקשרתי, שמעתי את הפאן-טון שלי אצלה. [רק כשאני מתקשר אז שומעים את "איתי" של קרן פלס במקום צלצול, לא כזה משעשע אותי]. ענה המענה הקולי ואני השארתי הודעה של השיר שהתנגן בפארק. אולי זה לא היה חכם ליצור קשר. גם הבחירה בשיר שנראתה לי מאוד משעשת אבל לא ממש חכמה. אני וסימפ' לא יודעים איטלקית, אבל יודעים שהתרגום של המילים מאיטלקית שהדוכס הרודף שמלות ושובניסט שר הן פחות או יותר: "דעתן של הנשים היא קלה, לא יודעות מה הן רוצות ומשנות את דעתן כל רגע."

אז אולי בחירת השיר (למרות שלא נראה לי), אולי כי אופרה זה היה הקטע שלנו וזה שעשיתי את זה כשהייתי ביחד עם הידידה שסימפ' ידעה שהייתי דלוק עליה, אולי הדואל ששלחתי (רוב הסיכוי) ואולי כמו שהיא הגדירה את זה your love is like a rollercolster, baby baby. כלומר שהקשר איתי דורש יותר מידי אנרגיות נפשיות. שני האחרונים סבירים מאוד, למרות שזה בטח הכול ביחד. אבל תהיה מה שתהיה הסיבה קיבלתי באמצע האופרה שיחה זועמת "מה אתה רוצה ממני?". מופתע ובלי תשובה מתאימה קיבלתי את התגובה שלא ליצור איתה שום קשר בשום אמצעי קשר, רק במטפורות ודוגמאות יותר מעשירות. קבלתי גם מיסרון: "אל תנסה להאשים אותי בזה שפעמיים הצלחת להרוס את היחסים בנינו בגלל האגואיזם שלך."

לקח לי קצת מאוד זמן להבין שניתוק זה בעצם מה שאני רוצה, שזה מה שנכון, שאולי לא ניסיתי לגרום לזה במודע, אבל דוגרי פרידה זה מה שעשיתי ושאני לא יכול להיות כינור שני על בחורה שאני אוהב. כשהבנתי את זה, כתבתי לה בSMS שאני מצטער אבל מקווה שהצורה שבה אנחנו מנתקים קשר הפעם יעזור לה לא ליצור איתי קשר שוב. קבענו לא לדבר בזמן הקרוב, לפחות לא עד סיום הקורס הנוכחי שלה (ארבע חודשים) ורק החלפת הודעות SMS אם מישהו הולך למקום מסוכן בצבא.

חוץ מחלופת המיסרונים על המילואים שלי ועל הקפצה ושחרור מעזה שלה, לא החלפנו הרבה הודעות.

לפני כמה ימים קיבלתי את ההודעה: "סיפרתי הכל לזין הקטן (לא, הפעם היא לא קראה לו ככה). שתדע. אפשר לסגור את זה סופית עכשיו מבחינתי. אני אוהבת ורוצה רק אותו." אותי זה דווקא שעשע.

היא סיפרה לו הכול?! היא סיפרה לו שאחרי שהיא זרקה אותו היא שכבה עם האקס שהיא עדיין אוהבת. רק כמה שעות לפני שהיא נפגשה איתו והסכימה לתת לו הזדמנות שנייה. שאחרי שהם החליטו לחזור ושהם אוהבים אחד את השני, היא שכבה עם האקס בעוד 2 מקרים אחרים. שהסיבה שהיא לא נפגשת איתי עכשיו זה בגלל שהייתי מנאייק והודעתי שאני לא רוצה ויכול להיות איתה. היא אמרה לו את הכול והוא אמר בסדר?!

לי אישית זה נשמע יותר כמו ניסיון (מודע או לא) להרוס את הקשר שלהם מאשר לבנות אותו. גם ההכרזה שהיא אוהבת אותו, מוזרה. למה היא צריכה להכריז לפני את זה. היא כבר אמרה לי את זה כמה פעמים, כשהייתי בחו"ל וכשהגעתי לארץ, אבל זה לא מנע ממנה לנסות לחזור לקשר איתי, שסירבתי לו כשהייתי פגוע מידי כשחזרתי ארצה.

באמת מעניינת אותי התגובה שלו, לא יכול להיות שהוא כזה סמרטוט (תוספת מאוחרת! ביום הפרסום של הפוסט הזה, כמה דקות לפני שאני שולח את זה אני רואה שהיא פרסמה משהו בכותרת "מלחמה, אהבה, סקס ובגידות" שבטח מדברת על זה, מעצבן שאסור לי לקרוא על זה. גם למען המצב הנפשי שלי וגם כי היא ביקשה). אבל נראה לי שזה מתחת לרמתי להגיב להודעה הזאת ולגלות. חוץ מזה שהתגובה הכי טובה במקרה הזה היא התעלמות.

אז עכשיו אין בנינו כלום, חוץ משתיקה, משנאה ומארגה על זמנים הטובים שהיו. מצטער בפני בנות ישראבלוג שרצו הפי-אנדינג, לא היינו מספיק חזקים בשביל לעבור את זה. אולי יום אחד עוד שנים רבות נפגש במקרה ברחוב ונמשיך באיפה שהפסקנו. אבל נכון להיום ולא לאגדות של עוד שנים רבות, סימפ' תישאר תמיד איפשהו ברקע, בתור האחת שברחה, האהבה הגדולה הראשונה. ההחלמה שוב פועלת, בפעם השלישית איתה כבר (בחו"ל, כשסירבתי כשחזרתי ארצה ועכשיו), אבל תמיד תישאר צביטה בלב כאני אראה תמונה שלנו ביחד או אעבור במקום שאהבנו לאהוב בו.

היא במרכז ופנויה בראשון, אני מתחיל לעבוד רק ב11, אז קבענו. לא נפגשנו כבר כמה ימים. הטלפון מצלצל ומעיר אותי בשמונה בבוקר – הסטודנטית הרקדנית, זו מהטכניון, אומרת שהיא בדרך.

מקלחת, צחצוח שיניים, דאודורנט והופ היא כבר הגיעה.

מתיישבים על המיטה שלי.

ברור לנו למה היא באה אלי בבוקר לשעתיים, אז אני שולח ידיים אבל אין תגובה. אני נשען עליה במקומות אסטרטגים אבל אין תגובה. היד שלי מטפסת במעלה הירכיים, מתחת לחצאית אבל עדיין אין תגובה. כאילו אני מלטף אותה ביד, ליטוף ידידותי והיא ממשיכה לספר על המסיבה שהיא הייתה בה שלשום. שום אנחה, שום עצימת עיניים, שום ליטוף חוזר אצלי, שום אור ירוק להמשיך. אני מבולבל. אולי היא לא בעניין?

נמאס לי, כבר מאוחר, עוד מעט כבר נצטרך להיפרד.

שאלתי אותה, ישר ובפנים, מה צריך לעשות בשביל לקבל אותה בלי בגדים?

היא אמרה שהיא לא יודעת, אבל שהיא חסכה לי בתחום הזה דבר אחד.

כמה שניות של מבט מבולבל שלי ואז אני מבין, מעלה את היד את הכמה סנטימטרים החסרים במעלה הירך. קיבלתי את האישור שלי להמשיך הלאה.

אין תחתונים,

החזייה שקופה,

משאיר אותה רק עם החצאית.

קונדום

חדירה

מיסיונרית

נשען על הידיים

דוגי

הופס אני גומר

אופס היא לא הספיקה (תודה לאביתר בנאי על המילים הנפלאות) הפעם

אין זמן לסיבוב נוסף, אין גם זמן לדאוג לה, אני מאחר לעבודה

נפרדים כל אחד למכוניתו

נוסע במהירות

מגיע לבית הקפה באיחור קל

כנראה שהיא כן בעניין...

אתה יודע שזה מטופש,

אתה נגד זה,

קוסמו נגד זה,

אודטה נגד זה,

ורדה רזיאל זקונט נגד זה,

הי בטח אפילו בלייזר נגד זה,

אבל פאק, סקס עם האקס זה כל כך טוב.

שכבנו צמודים על הספה מול גמר המונדיאל, שותקים, פשוט נהנים מלהרגיש אחד את השני צמוד, אחרי כל כך הרבה זמן שלא. מתישהו הליטופים נהיו פחות ופחות רומנטיים והנשיקות הפכו להיות פחות מתוקות ויותר ויותר פרועות. סיפרתי לה על הפנטזיה שלי לקבל מציצה תוך כדי לראות את המשחק כדורגל, וגמר המונדיאל 2006 - הרי זה משובח.

אבל במילא ברגע שהייתי בפה שלה, כבר איבדתי כל קשר למציאות, בקושי בכלל קלטתי שהמשחק הגיע לסוף, להפסקה לפני ההארכה. לא שממש היה כבר איכפת לי. האמת שאני כבר לא זוכר כלום מהרגע הזה. מציצה כל כך טובה שהצליחה פשוט לנתק אותי לחלוטין.

אני רק זוכר את עצמי מתעורר מהרעידות של עצמי כבר אחרי האורגזמה, את ההרגשה המטורפת שעוברת בכל הגוף, את התחושה של אורגזמה כל כך חזקה שגורמת לעקצוץ ואיבוד התחושה בקצות האצבעות בידים וברגליים. מסתכל למטה ורואה אותה מחייכת אלי בין הרגלים שלי ובולעת. היא כל כך טובה בזה, מכירה אותי כל כך טוב, היא מושלמת. העניקה לי שוב את אחת הפעמים האיכותיות ביותר בחיים שלי.

את סוף המשחק כמובן כבר לא ראיתי. אולי כולם יזכרו את המשחק בגלל זינדן שנותן בראש במהלך מטומטם, אבל אני אזכור איך באותו זמן כשהמהלך הזה הביא את איטליה קרוב יותר לניצחון, אני כבר הורדתי לה את החוטיני קבוצת איטליה שלה עם השיניים שלי. היה מטורף, לשנינו, ברמות שיצאתי כולי שריטות בגב.

היא נרדמה ישר אחרי, אני לא הצלחתי. חיכיתי לשמוע את הנחירות הקטנות והחמודות וזחלתי מהמיטה. הלכתי חזרה לסלון שלה, לראות את תקציר סיכום המשחק, לסיים את הבירה שלה, להרגע ולחשוב. להסתכל על עצמי, כולי סריטות, היקי ונשיכות. היא לא נתנה לי להשאיר שום סימן עליה, אחרי זה היא גילתה לי ש"הזין הקטן" מגיע אליה מחר בערב, היא לא רוצה שהוא ידע. אז אני מוריד את העדשות, מצחצח שיניים, שוטף פנים וחוזר למיטה, היא ישנה פרוסה על המיטה, איברים פשוקים, לא משאירה לי כמעט מקום במיטה, כמעט שום מקום בחייה.