מחפש מברג פנוי להברגה

הסוף קרב, הגיע הרגע, ישראבלוג יסגר בסוף החודש.

באתי להגיד שלום אם מישהו עדיין פה.

אבל ברגע שנכנסתי לבלוג חטפתי מכה, הפוסט האחרון שפורסם מאפריל 2010 אחרי מות אבי. המילים קשות, התחושות עלו מחדש. 

כתוב שם בין היתר על הרצון לחיות את החיים ולא לפספס. 

רק כמה חודשים אחרי הפוסט פגשתי את עדי. החיבור בהתחלה היה גם כתרפיה, כי היא גם איבדה אבא, וכבר הייתה בסדר, ורציתי ללמוד איך עושים את זה. איך מתגברים. ועכשיו, שבע שנים אחרי, רק לפני כמה חודשים נשאתי אותה לאישתי.

איך שהחיים קורים...

נתחיל מחדש את הפוסט:

נוסטלגיה, אבל אין עצב. רק שמחה על מה שהיה בית וקהילה בשבילי.

עכשיו אגבה ואפרד. אם זה מעניין מישהו, אני הולך למסיבת סגירת ישראבלוג. מעין מפגש ישראבלוג האחרון בהחלט שבו אנשים יעלו ויקריאו פוסטים ישנים שלהם. במוצ"ש ברמת החייל תל אביב. אם אתם שם, תגידו שלום, האנונימיות כבר יצאה מהאופנה.