מחפש מברג פנוי להברגה

דרך אגב זה מקריות, הבחורה ששלחה לי את זה לא מכירה את הבלוג שלי. היא שלחה את זה עוד לפני שפרסמתי את הפוסט. וחוץ מזה אני לא מאמין בגורל, או מזל, אז האופציה היחידה שנשארה שזה קרה סתם! לוגיקן שכמוני!

קלטתי שלמרות שהסדרה הזאת הופסקה לפני כמה שנים טובות, אני עדיין מצוטט בלי הפסקה את ג'ורג, ג'רי, איליין וכמובן קוסמו. לכל דבר בחיים יש אנלוגיה מהסדרה.

פשוט סידרה על כלום, ועל הכול באותו הזמן!

בקיצור, אחרי שהפרתי את הבטחתי לא לשים כפתורים בבלוג שלי אף פעם, זה מדרון חלקלק. טענתי במרץ שזו מדיה טקסטואלית, שמה שחשוב זה התוכן ולא הציורים או העיצוב. איזה שטויות! בסוף, גם אני נכנעתי ליצרי. יצרתי עוד כפתור.

כל מי שזה תקף בשבילו, יש לי הרגשה שישנם הרבה מעריצים מוסווים, מוזמן לקחת לאתר שלו. הקוד הוא:

img src="http://www.angelfire.com/blog/mavreg/seinfeld-joke1.jpg" width="270" border=0

אם רוצים לשנות את הגודל, תשנו את המקום שרשום "270" לערך שמתאים לכם.

כרגיל, כל מה שאני מבקש זה קישור חזרה, סתם זרוק באיזשהו מקום בבלוג. לא חובה בכפתור עצמו.

"No soup for you! Come back, Six month!"

"I met my ex last night and yada, yada, yada, I'm very tired today"

"and than, he took IT out. -IT?! OUT?!"

אם זה הצחיק אתכם, סימן שאתם צריכים את הכפתור הזה. מוזמנים לשרשר עוד משפטים דגולים שכאלו...

יש לי עוד קו חוצה על המשימות שלי (בצד שמאל)! מה הפעם? שכבתי עם שני בנות ביחד, עשיתי את כל שביל חוצה ישראל ברגל או שהלכתי מכות עם ערס רנדומאלי ברחוב? לא, לא ולא! אני הסתפרתי! פרוע שכמוני.

סוף כל סוף עזרתי אומץ, הלכתי למספרה הצבאית, הספר סוף סוף היה שם ולא בשק"ם. הבחור שואל אותי "האם להוריד קצת בצדדים, אדוני?" . לא במילים האלו אלא יותר בסגנון של: "גבר, מה אתה רוצה אני אסדר לך? להוריד בצד (~משיכה באף~)?" . ואני הגבתי "איזה קצת בצד, תוריד הכל!" . עשיתי גלח.

אז איך אני נראה עכשיו? דימינו כדור שישבו עליו הרבה עד שהוא נהפך לביצה. אז אני בעצם ביצה. תוסיפו לי פה, אף, עיניים ירוקות ומשקפיים. תקיפו את הכול במילימטר של שיער שנשאר וזיפים של כמה ימים, והנה - קיבלתם אותי!

אז כן, כולם צחקו עלי. עכשיו לפינת חוסר הPC (פוליטקלי קורקט, לא המחשב), קראו לי:

• נאצי


• היטלר-יונגר


• קיאנו/נאו בzion (בגלל משקפי שמש המטריקס שלי)


• US Marine


• חולה סרטן


• ניצול שואה


• רוצח שכיר (אבא)


• אמא שאלה עם התערבתי עם מישהו


• הצעירים והמודה שלהם (סבא/סבתא)


• מטורף


• אידיוט


• מוזר


• "אה, כן, זה יפה." ומסתובבים לצחוק


• אבל, גם כמה בנות אמרו שזה מתאים לי ונראה טוב!

 אבל לי לא איכפת. זה שונה. שינוי זה טוב. נמאס לי ממקודם. חוץ מזה, זה הרגשה ממש נעימה להעביר את היד על הזיפים של השיער על הראש. אנשים פשוט לא רגילים לראות אותי ככה. זה פשוט הומור בין חברים ואני לא נעלב. אני נראה קשוח (בלי המשקפיים).

אז עכשיו אני נזהר יותר מהרגיל בשמש כדי לא לחטוף כוויה בראש הלבנבן שלי! כשהייתי בים אפילו שמתי קרם הגנה על הקודקוד (עם השיער).

כרגיל בבלוגי - אין תמונה!

כשכותבים כותרת לברכת שנה טובה!

לכל ישראבלוג, שנה טובה ומאושרת.

אני לא חזק בתחום של ברכות קיצ'יות. אז זה הכי טוב שאני יכול.

זהו! אתמול, ביום שישי בארבע בבוקר אחותי ובעלה חזרו ארצה. אני כבר עזבתי את הדירה ביום חמישי אחרי הצהרים. עכשיו חזרתי לכתוב מול מחשבי החביב, בחדרי היקר, בביתי הקט, בישובי הצפונבון.

את יום רביעי הקדשתי לסידורים. חזרתי לדירה אחרי הצבא, קניתי דברים בסופר וסדרתי וניקיתי את הזוהמה שלי עד 4 לפנות בוקר. כמובן עם הפסקות חובה לטלוויזיה ונמנום אקטיבי מול ארוחת חצות. היה כל כך הרבה דברים לסדר ומקומות לנקות שלא הספקתי. זה לא עזר שיש לאחותי משק בית שווצרי! לא משנה איך, כמה ולמה ניקיתי את השיש והכיור, אחרי שעתיים בדיוק הופיעה שיירה באורך הגלות של נמלים. אני חושב שבשלב מסוים הן לא רצו את שאריות האוכל אלא את חתיכות הסבון כדי להתנקות מכל הג'אנק פוד שלי!

קבעתי לי את שעה ארבע בבוקר כדד ליין. לא הולכים לישון לפני ולא אחרי! כמובן שלא סיימתי לפני. ישנתי שלוש שעות וקמתי רענן באופן מפתיע. אחרי הצבא סיימתי לנקות, שמתי להם בונבוניירה של לבבות (לא שהפכתי לרגשן פתאום, זה היה הכי זול!), את האוכל שהכנתי להם (פתיתים וממרח גאקמולי ובייגלה, אתם יודעים, אבות המזון) מכתב תודה ונסעתי להשאיר את המכונית בנתב"ג. אבא אסף אותי משם.

היה ממש כיף לגור בלי ההורים. לא שהם מציקים יותר מידי, אבל החיים העצמאיים עשו לי טוב. אבל אין סיכוי שאני יוכל לממן דבר כזה. אפילו בלי שכר דירה, חשמל וכו' הוצאתי כמו המשכורת הצבאית שלי רק על אוכל, יציאות וכאלה!

בסדר, עוד שבועיים וחצי ההורים טסים לשוויץ. אני נשאר לבד בבית עם הכלב. לא רק זה, אלא שגם כנראה תהיה הדממה / השקטה. אני לא יודע איך קוראים לזה, אני לא בחיל אוויר. לא ברור ממתי הירוקים עושים את זה, אבל מכריחים את כולם לקחת חופש בחול המועד בשביל שהמפקדים יוכלו לבלות עם הילידים שלהם. אז חופש בסוכות בבית ריק. מסיבה?

עוד סוף שבוע מבוזבז עבר על כוחותינו...

נ.ב. היו המון דברים שרציתי לצלם ולהראות לכם מהדירה ומרמת גן אבל השכרתי את מצלמתי לאחותי תמורת הדירה. היא שכחה להחזיר, היא הבטיחה מחר. באחד הימים האחרונים גיליתי שרואים מהדירה את הים! טוב נו, בערך, אם עומדים בנקודה מסוימת במרפסת ומסתכלים בין שני בתים בין השעות ארבע לשש אחר הצהרים, רואים פיסת ים! אבל אפשר לדמיין! לפחות רואים צפונה עד הרצליה, בלילה זה ממש רומנטי!

נמאס לי! אני בחיים לא אצליח להיכנס לראש של נשים. בתור גבר, אני אכליל ואומר שאנחנו לא מבינים. אני אפילו מקרה קשה במיוחד, אני לא קולט רמזים. אז עוד פעם לא יצא שום דבר, לא נורא. רק יצאתי יותר מבולבל מיחסים ממה שהייתי קודם.עדיף שאני לא ארחיב, היא בטח קוראת.

כרגיל אני כותב פוסט לילי, כשאף אחד חוץ ממני לא ער וקורא בישראבלוג!

אם מישהו חיפש אותי ברמת גן, (should I dare to dream) הוא בסה"כ היה צריך להסתובב ברחובות הראשיים בסביבות 1:30 בלילה. כן, זה אני! הבחור המוזר הזה שעושה ריצות באמצע הלילה בסביבת רחובות ביאליק-הרצל-הרוא"ה (כיכר רמב"ם).

מה לעשות, אני גר לבד. בתור רווק, אחרי שבוע הדירה נראת כמו שהייתה מדמיין דירת רווקים. אריזות ריקות של אוכל מפוזרות במטבח, בגדים מלוכלכים זרוקים בכל הבית, השלט של הממיר והקו טלפון חטפו מכה אחת יותר מידי והחזירו את נשמתם לבורא, נמלים שמחפשות שאריות אוכל עושות טרקים במטבח כאילו זה תיאלנד וריח בלתי ברור באזורים מסוימים בדירה.

כפי שאתם יכולים להבין, אני גם לא מטפל טוב בעצמי. אני הולך לישון בשתיים-שלוש, קם מאוחר מידי, ממהר בטירוף לצבא, חוזר לדירה, נרדם על הכורסא, מתעורר, יוצא לבלות וחוזר לישון מאוחר מידי! מחזור שוחק ובלתי נגמר. זה, ודיאטה של גאנק פוד שכוללת: פיצות, פיתות עם שוארמה, חומוס מאבו חסן, דגני בוקר וג'יפה מחדר האוכל הצבאי. כל הנ"ל עושים לי גורו גורו בתוך הבטן.

אז בעצם אני מרגיש בסדר. חוץ מהבטן, הראש המסתובב, הכאב במצח (יש לי סרטן?), העיניים העייפות, השן הכואבת, העייפות המצטברת, הגב והצוואר התפוסים, שרירי הידיים והרגליים שנרדמים וסתם גירוד שבא והולך.

בקיצור, אתמול הכרזתי שאני לוקח את עצמי בידים. סידרתי קצת, אבל לא יותר מדי. ניקיתי קצת, אבל לא יותר מידי. ויצאתי לרוץ, אבל לא יותר מידי! למה? כי נשארה לי רק חולצת טי פשוטה אחת נקייה. אז הייתי צריך לרוץ, אבל להשתדל לא להזיע יותר מידי.

בדרך כלל שאני מאבד שליטה על הגוף וחיים שלי ככה, אני יוצא לריצה. אני חוזר עייף, הולך לישון טוב, קם רענן והכאבים חולפים. אז יצאתי לריצה, אבל איפה רצים ברמת גן? מאיפה לי לדעת, הפארק רחוק מידי. אז רצתי ברחובות הראשיים. הערתי כמה הולמסים שהתעוררו מהיצור המתנשף שמתקרב אליהם. גם כמעט עצרו אותי פעמיים. טוב אז לא ממש, אבל גרמתי לשני ניידות משטרה לעצור לידי ולבחון אותי כמה שניות עד שהחלטו להמשיך בסיור.

בקיצור למרות מה שחשבתי, גם ברחובות הראשיים של רמת גן לא סמפטי להסתובב באמצע הלילה. אבל לפחות ברמת גן יש אנשים ברחוב בשעה הזאת.

טוב, נו, מחר עושים כוננות. אולי זה יאפס אותי.

אז הנה אני צעיר, בריא וחופשי. טוב, פחות או יותר חופשי. חופשי עד שמונה וחמש-עשרה דקות בבוקר שבו אני חייב להיות בצבא. אבל אני ג'ובניק, אני דיי חופשי. מחר סופ"ש - אני חופשי לגמרי.
אז כמילות השיר: "?I'm young, I'm free, why don't you sleep with me" . הנה אני חי מצויין. דירה משלי, מכונית משלי ואני בכל זאת רואה את חצי הכוס הריקה. זה לא עוזר ששירני מזכירה לי שכבר הרבה זמן לא מצאתי משהי שתגרום לי להשאר בסביבה.
אבל, נכון לעכשיו, החיים יפים (זה מה שאני אומר לעצמי, אל תגידו לו אחרת).
הג'ינג'י קפץ קודם לכמה שעות. הוא בא אחרי לימודי הערב שלו. אנחנו נורא התלהבנו מהעובדה שאפשר לרדת מהבניין ללכת 200 מטר ברגל ולאכול באחד-עשרה בלילה ארוחת ערב. כל מי שלא מתלהב מזה ומגכח עלי לא גר בישוב קטן. כשאני הולך עם הכלב בערב אני הרבה פעמים לא רואה בן-אדם אחד בכל חצי שעת הטיול. שלא לדבר על מקום פתוח שאפשר לאכול בו. קנינו אוכל למלא את המקרר הריק בסופר שפתוח 24 שעות, (שימושי) ועכשיו חזרנו. הוא נסע הביתה ואני כותב בבלוג. כרגיל אני לא מצליח להרדם...
אני לא מבין איך אחותי ובעלה חיים. אני מסתכל ימינה, אני רואה סלון ענקי. ממש גדול. כל התכולה שבו זה שני כורסאות, טלווזיה, מנורה וטרמפולינה. הם קיבלו את הטרמפוליה מאחד החברים המוזרים של הגיס שלי. החבר צירף פתק; "שלא תשכחו לקפוץ לביקור". מוזר. גם בחדר שינה, זה ככה. הם ישנים על מזרון מיוחד על הרצפה. הם גרים בדירה הזאת רק כמה חודשים עד שהבית שלהם יבנה והם לא רוצים לרהט את הדירה הזמנית.
הייתי צריך להביא כדורגל, היינו משחקים סטנגה בסלון.
וזה לא שהמכונית שלהם במצב יותר טוב. כל פעם שאני נוהג במכונית שלהם, עוד משהו לא עובד. נכנסתי למכונית, ראיתי שבפלסטיק של ידית ההילוכים יש סדק. בתור חייל מדופלם לקחתי איזלירבנד שחור ושיפצרתי את ידית ההילוכים. חיזקתי אותה עם האיזולירבנד. התנעתי, העברתי לרוורס ויצאתי מהחניה. העברתי להילוך קדמי, אני מוריד את היד מהמהלכים וכל ידית המהלכים נשארת אצלי ביד. מהר חיברתי אותה חזרה לפני שיצפרו לי. מאז אני מחליף הילוכים בעדינות...

Sometimes I feel I'm gonna break down and cry, so lonely
Nowhere to go, nothing to do with my time
I get lonely, so lonely, living on my own.

Sometimes I feel nobody gives me no warning
Find my head is always up in the clouds in a dreamworld
It's not easy, living on my own, my own, my own

 ... ... ...

Dee do de de (lonely), dee do de de (lonely)
I don't have no time for no monkey business
Dee do de de, dee do de de
I get so lonely, lonely, lonely, lonely, yeah
Got to be some good times ahead

 Queen - living on my own       

טוב, אז אני לא צריך להיות כל כך מלודרמטי. אני לא מרגיש בודד. לפחות לא יותר מהרגיל. חוץ מזה, אין דבר שאני יותר מקדש מאשר החופש והפרטיות שלי.

ושירני, מי אמר שאני לא באמת הזמנתי את מי שרוצה. מפגש ישרא 2003 ברמת גן. אין שום דבר בבית שתוכלו להרוס, הוא פשוט ריק.

אז עכשיו אני הולך לקפץ על הטרמפולינה עד שאני ארצה ללכת לישון. או עד שהשכן מלמטה יבוא להרביץ לי.

אחותי ובעלה טסו לחו"ל לשבועיים וחצי. הולנד וגיחה לגרמניה ליתר דיוק. היא ביקשה ונתתי לה (כמובן) את המצלמה הדיגיטאלית ואת התיק 70 ליטר שלי (ענקי). כשהיא בא לבית שלנו לקחת את הדברים עלה לי רעיון. מיד שאלתי אותי האם היא צריכה שמישהו יעשה house-sitting ? האם את רוצה שאני "אשמור" לכם על הבית? אין צורך בשומר אבל אתה מוזמן להתנחל אצלנו.

אז פתאום יש לי דירה ענקית, אך מרוהטת בקמיצות במרכז רמת גן. זו הדירה של ההורים של הגיס, אחותי והגיס גרים בדירה הזאת רק עד שהבית שלהם יסיים להיבנות. לכן זה בית ממש גדול לזוג צעיר והם לא טורחים לקנות רהיטים כי הם עוברים בחודשים הקרובים. אז יהיו לי מרחבים גדולים להחליק על הקורקינט או לקפוץ על הטרמפולינה שלהם!

הם כבר טסו. אני השגתי את המפתחות לפני כמה שעות. אני יכול כבר מחר, אחרי הצבא לנסוע לרמת גן במקום הביתה. אבל עכשיו שאני יכול, מה אני עושה עם דירה?!

אולי הדירה יותר קרובה לצבא מאשר הבית, אבל לא משמעותית.

סקס פרוע ואורגיות המוניות – לא. למה? כי מה שמנע ממני את זה עד עכשיו זה חוסר הפרטנרית לא חוסר המקום.

מסיבות פרועות? נראה לי שזה לא אני. גם אם כן, אז אני אעשה בסוכות כשהבית והחצר הענקית שלנו יהיו פנויים וההורים בחו"ל. רוצים לבוא?

טלוויזיה/מחשב? יש בדיוק כמו בבית.

שקט מההורים? אני מסתדר עם ההורים. יש לי אגף קטן משלי בבית. חוץ מארוחת ערב משותפת, ההורים זה מישהו שאתה פוגש בדרך לשירותים.

לחזור מאוחר/לפגוש חברים? את הכול אני יכול גם בבית. אני כבר לא בין 13.

לעומת זה חסרונות.

בבית אני יכול לקחת את המכונית של אחד ההורים. המכונית של אחותי עם ביטוח רק להם. אני צריך להתקשר לביטוח מחר ולברר כמה יעלה לבטח גם אותי. לפי זה להחליט האם זה שווה לי לשלם את זה.

כל החברים באזור שלי.

רמת גן, עם כל הכבוד, היא לא תל אביב. היא לא מרכז הבילויים!

לחיות לבד זה קצת משעמם.

אין כמו הבית.

אחרי הצבא מחר אני אסע לדירה. אשיג אוכל, אביא בגדים וכאלה ואישן שם. אחרי זה אני אעשה יום פה, יום שם, יום איך שבא. תגידו, לגור שבועיים ברמת גן זה מספיק בשביל למחוק את המשימה "לגור בעיר גדולה" ? זה לא תל אביב, אבל יחסית לישוב שלי זה עיר גדולה. האוטובוס הכי קרוב לבית הוא במרחק שני קילומטר!

בברכת, מה שיבוא, יבוא ומי שרוצה לבוא, שיבוא! באמת, אני מארח טוב...

מאיפה זה הגיע? ירד היום גשם, ממש גשם. ניסיתי לשכנע את הכלב שלי שבזמן הגשם זה זמן מצוין ללכת לטיול. הוא לעומת זאת העדיף לעמוד מתחת לגג, להסתכל אלי במבט מופתע, לוותר על הטיול איתי ולהישאר יבש. עכשיו, איך תסביר לכלב שכבר הרבה זמן לא ראית גשם ושזה די נחמד להירטב בחום הזה. במיוחד שכל מה שהוא מבין זה; שב, בוא, טיול וכדור!