אני מסתכלת על החג הזה. ארבעה ימים תמימים. מיום רביעי בצהרים עד שבת. כולל. ערב חג, חג, חג ושבת מחוברים ביחד. עד לא מזמן לפני עידן האינטנרט והווידאו וה-DVD חג עם כל כל הרבה ימים, זה היה תחילתו של שעמום גדול. משהו שרק התפללנו שיגמר..

חלק מאתנו בודאי זוכר איך היה פעם...

ערב חג. נגמרו כל הסערות של הקניות ושל הבישולים. כל האורחים כבר הגיעו.. ההכנות לארוחת הערב בעיצומן.. אחרי ארוחת הערב כולם כבר הרוגים, בטלוויזיה מתחילים בשירי "שיבולת בשדה" עם הגבעתרון או להקה קיבוצית אחרת ואחרי זה ערב ראיונות ובסוף סרט קולנוע משנות ה-70. 'צפורים' של היצ'קוק או 'בן-חור'.. טרוטי עיניים כולם מזדחלים למיטות.. ולמחרת, מה למחרת? למחרת זה מתחיל. שקט מוזר משתרר. הכל סגור.. שידורי הטלוויזיה מתחילים רק בערב. הימים מתנהלים מארוחה לארוחה, מחתיכה אחת של עיתון לחלק אחד.. אפילו מדור המודעות יש בו פתח לנחמה בחג הארוך הזה.. מחפשים איך להעביר את הזמן.  קוראים ספרים. מבקרים אצל חברים.. עוד יום ועוד יום לשעמום הבלתי נגמר הזה.. עד שהחג סוף סוף נגמר.

לא עוד!!! היום זה משהו אחר.

כל חג זו הזדמנות למרתון ביתי לסדרות אהובות שרצינו לצפות בהם ולא יצא לנו. אלה שהורדנו מהאינטרנט.. מרתון עספור.. מרתון מחוברים.. מרתון עקרות בית...רק לזפזפ ולבחור. אם זה לא מתאים אז ב-VOD או בדומיו מחכה רשימת סרטים שכל פעם הוקלטו בתקוה שיהיה זמן לצפות בהם. המשפט: 'אין מה לראות בטלוויזיה' חלף מן העולם..

ולמי שטלוויזיה לא מתאימה לו יש פייסבוק. רשימה ארוכה של חברים ירוקים מחכה און ליין בכל רגע נתון לצ'ט ארוך שממש אין לכם כוח אליו...העובדה שאפשר לנהל כמה שיחות בעת ובעונה אחת גם אם זה ארבע לפנות בוקר, הופכת את כל הדיאלוגים האלה להזויים לגמרי.

אז מה קורה?
הכל סבבה
שמעת מה קרה לזו שלמדה אתנו בקורס מבוא לכלכלה?
נו.. זו שהתחתנה עם הזה שמפוצץ בכסף..
מה התכניות לחג?
על האש עם חברה מהקורס
נו.. קרן פלס..
מה איתה?
מתגרשת...
מה מתגרשת.. מתי היא בכלל התחתנה

היא הוציאה דיסק חדש

67 חברים ירוקים און-ליין בכל רגע נתון. הטוויטר מצייץ. רשימת מגיבים בבלוג מחכה לתגובה, אולי יתחיל שם איזה שרשור תגובות מעניין..אם לא מעניין שם - יש פורום לכדורגל, לאמהות מניקות, לסבתאות בפעם הראשונה, לכאלה שמחפשים את עצמם.. רק תבחר.. 

אפשר להמשיך לסרוק תמונות לאלבום הדיגיטלי ולהפציץ את כל העולם בתמונות מימי בית הספר.. בזמן שהאצבע מסמסת כל הזמן..אנחנו עסוקים כל הזמן.. היכולת שלנו להעסיק את עצמנו כל הזמן הופכת אינסופית.. אין מצב של לבהות סתם..אין זמנים מתים. הכל מסביב חי ותוסס וקופצני ובלחיצת כפתור אנחנו עוברים ממצב למצב והאור של המחשב, של הטלפון.. לעולם איננו כבה..

אנחנו מסודרים !!! השעמום זה פאסה.עבר מן העולם..

זה אפילו משפיע על ההחלטה שלנו אם לנסוע להורים בחג או לא לנסוע.. כי אצל ההורים יש מצב שאולי נתקל בשעמום מחדש, ומה נעשה איתו אם ניתקל בו...מה יקרה אם נתקל ברגע שבו אין מה לעשות או עם מי לדבר?