ההתעסקות הפעם היתה בכוחות ובעוצמות. או כמו שהן קראו לזה "תחנת הדלק של עצמי". התעסקנו הרבה בשאלות של מקורות האנרגיה שלי. שאלות כמו: מה מתדלק אותי, עם מה אני יוצאת לדרך כשאני עומדת לפני שנוי, מאיפה אני שואבת את העוצמות שלי. אלה היו השאלות שעמן הסתובבתי כל השבוע.

נקודת המוצא היתה שאני מכירה את עצמי. ככה לפחות חשבתי לפני שהלכתי לאנשים ושאלתי. זו לא שאלה קלה לבוא ולשאול ככה באמצע ארוחת הצהרים: "אתם יכולים להגיד לי מהן התכונות החיוביות שלי? במה אני חזקה?"

זו שאלה מסוכנת. לא חשבתי על זה שהשאלה הזו יכולה לגרום לביס של האוכל להיתקע באמצע הגרון...ממש לפני שהוא ממחליק לתוך הקיבה..

כמה שניות ארוכות של דממה הבהירו לי שזו לא משימה פשוטה. כדי להקל אמרתי שניתן להסתפק ב 2-3 דברים.

והתגובות...

היו שמיד שלפו רשימה שלרגעים ממש העמידה אותי במבוכה (אם כי אני מוכרחה להודות שזה היה מאד נעים לראות ככה את עצמי מול הרשימה הזו) והיו שהיה להם ממש קשה.

אחרי הכל הייתי צריכה למלא שאלון שכולו התעסקות ביכולות, כשרונות וכוחות, אמונות המכוונות את חיי, ברכות שבהן בורכתי, מה יש בכוס המלאה שלי. על מה אני מוקירה את עצמי. לסמן דימויים וצבעים למילים כמו עוצמה, שפע, הצלחה, בטחון עצמי.

מדהים כמה זה ממלא כשמתעסקים דברים האלה.

זה לא היה קל אבל מאד מספק. בסוף מצאתי את עצמי עומדת בפני סוג של ספירת מלאי שהיא בעצם אני.

משם עברנו לעסוק באופן שבו אנחנו באופן שבו אנחנו מגייסים את עצמנו (פנימית וחיצונית) להתמודד עם החיים עצמם, לטפל בשינויים, בקונפליקטים ובתביעות של הסביבה. בקיצור, מה יש לנו שמאפשר להמשיך לחיות ולא להתרסק כל פעם מחדש.

הן קראו לזה משאבי התמודדות.

יש מודלים ותיאוריות אבל את מי זה מעניין? ההבנות הן שחשובות: להבין שהדברים האלה באים לנו באופן טבעי...לזהות את הצדדים החזקים שבי, ועוד יותר לזהות במה אני פחות חזקה. מכל החומר שאני קוראת לאחרונה, אני מבינה שגם כאן שיש מעין סולם גנטי ייחודי לכל אחד. DNA אישיותי. מן טייס אוטומטי שמוביל לכך שבמצבי התמודדות כל אחד מגיב אחרת. הבשורה הטובה היא שאת החלקים הפחות חזקים אפשר לפתח – הכל שאלה של מודעות.

הסוף היה מעניין.

הייתי צריכה להגדיר משאלה שאני רוצה לממש. לנסח באופן מילולי משהו כזה זה לא דבר קל בכלל. אחרי הרבה התפתלויות 'שמתי' את המשאלה שלי בחלל החדר. ההתייחסות למשאלה היתה דרך שאלות שהיא מעוררת. אני הקשבתי לשאלות מבלי להגיב והיו המון מכל מיני כיוונים וזוויות.

מכל השאלות נוצר סיפור. סיפור מעורר למחשבה בעיקר סביב דברים שלא חשבתי עליהם.

כל השבוע אני מסתובבת עם מה שהתעורר בי בעקבות השאלות האלה.

עם ציפייה למפגש הבא.