שאלות של תרבות

במורד ההר
בית עולם משתרע
שם במורד ההר.
והיום מי יודע
מי יישן שם מחר?

שם טוב מאד לנוח
בטבע נהדר,
השמש על הרוח
מנגנת בהר.

 *?
יבוא בוקר, אקומה
ממשכבי הצר
ובערב אנומה
שם במורד ההר.

שיר קינה/מספד או אולי שיר הרואה בקבורה את "שיא הציפייה" של הקיום האנושי. המורכבות הזו - מחד גיסא : מי יודע / מי יישן שם מחר?" מצביע כמובן על בית קברות, על שנת-עד ובכלל ראיית המוות כשינה ולא כתוצאה מאלימות די מרתקת ביחס לתקופה בה הוא נכתב. בבית השני [ למיטב דעתי, העתקת השיר על ידי אנשי הקיבוץ בעייתית, כי מהגיוני המבני והחריזתי , כמו גם התוכן, השיר הוא בן שלושה בתים ולא שנים. ] מתואר בית הקברות כמו "פנינת נדל"ן" כמקובל בעברית הוולגרית בת זמננו, והבית השלישי בפתיחתו מציג את היקיצה בבקר את השינה הארוכה עם לילה, שם "במורד ההר".

החרוז האחיד לכל אורך השיר הוא: אבאב,[בית ראשון, בגלל עודף שורה - אבאבא ] שצליליו בוודאי בבית השני אונומטופאיים לגמרי - רוח, הצליל הנעים המלטף של הרוח העומד כקונטראפונקט ל- הר, נהדר היציבים, העומדים תמיד.

מקור השיר - סיפורי גבעת ברנר, השיר "במורד ההר" [ בתחתית השיר יש הסבר היסטורי לסיבת כתיבת השיר ולמעין "אחדות גורל"]

ביוגרפיה - ויקיפדיה, סיפורי גבעת ברנר, אתר הקיבוץ