שאלות של תרבות

אפילו בארצנו בת שתי עונות: חורף וקיץ מרגישים את המנעבר הזריז מחורף לקיץ או מקיץ לחורף. הביורוקרטים שעומדים על השעון שלנו מחליטים מתי הגיע הקיץ, 27.3.15, ל"א מה- 20 במרץ ועד הקיץ, שבוע אחד, קצר, זריז ומרוכז של אביב.

בין אותם שהחליטו לנכס את ערכי היהדות ואת התרבות היהודית [ לא הדת ] מקובל בלברך ב"חג אביב שמח" ושוכחים הם, שפעם מזמן מזמן ניסן היה ראש השנה.

מתברר שגם בלוח הכללי וגם בלוח היהודי ישנה העדפה לראש השנה בעונת הסתיו או החורף.

אז מהם סימניו של האביב -

בעיקר התעצמות של אנרגיות מיניות.

אני דוחה בבוז רב את תגובות השמאלנים, עאלק, שגילו את הכיף בשפת הביבים כדי לבטא את אכזבתם והתפכחותם מחלום הסקרים השקרי. חלקי לא עמכם, אתם לא השמאל שאני שייך אליו. אכזבתכם אכזבתי, דרכי לבטאה אינה דרככם. תתביישו.

על מנת לחתום באקורד אמיתי ואותנטי, ראש הממשלה שלנו פרסם הודעה בה הוא קורא לגדודי היהודים למנוע מגדודי הערבים לממש את זכותם הציבורית, בהצבעה שלהם. ר"ל, ראש ממשלה מתיחס ל- 20% מתושבי ישראל ואזרחיה כאויבי המדינה. זה שיא בתעמולה המפלגת, האלימה והמסמנת את "הגיס החמישי", השמאל ה-קיצוני.

חשבתי לצרף לחגיגה הדמוקרטית את ההסבר השקול של זהבה גלאון ראשת מרצ:

בנימין נתניהו איבד היום את הלגיטימציה למשול. ההסתה הגזענית המחרידה שלו נגד אזרחי ישראל הערבים היתה בלתי מתקבלת על הדעת גם אם היתה באה מפיו של פוליטיקאי שולי, אבל כשראש ממשלת ישראל מעז לקרוא להצבעה של 20% מאזרחי המדינה איום שצריך לפעול נגדו, כשהוא מתאר את מימוש זכותם הדמוקרטית כאילו שמדובר בצבאות אויב שפולשים למדינה - הוא הופך את עצמו ללא ראוי לשמש בתפקיד, ללא שום קשר לתוצאות הבחירות היום.

נתניהו העז להגיד בעצרת הימין שהוא "ראש ממשלה של כולם". בדיחה עצובה של מי שאחרי שש שנים בראשות המדינה נשאר מסית קטן ועלוב. אני קוראת לכל מי שעוד לא הצביע - תראו לו כמה הוא לא מייצג אתכם. תראו לו שהקול שלכם אומר את ההפך המוחלט. צאו ותנו את הקול שלכם למען דו-קיום ונגד גזענות, למען כבוד האדם ונגד ההסתה. [תנו קול למרצ, ותעזרו לנתניהו להפוך תוך שלוש שעות לראש הממשלה של אף אחד.]

עם זאת היה לנו יום בחירות נעים במיוחד. בקלפי בגבעתיים היינו מספר 99 ו- 100 שהצביעו עד השעה שהגענו לקלפי. [ לא, לא קיבלנו סוכריה :-) ]

אחר כך לקחנו את המשפחה ונסענו קצת להסתובב בתל אביב.

מתחם שרונה גבול רחוב החשמונאים.

אין לי הרבה תקוות, למדתי להוריד ציפיות.

ישנם המאמינים, שציון יום האשה הבינלאומי פועל כבומרנג נגד נשים. אני סובר שעד אשר הזהות הביולוגית והמגדרית של אדם-חווה [ או סובייקט בלעז ] יחדל מהיות נושא לדיון על חלוקת תפקידים, אחריות או סמכות, אז אולי נאמר שלום.

האמת המרה היא, שגברים עדיין בתוך הארון, עמוק בתוכו, בנוגע לחירות האישית שיזכו בה בעקבות ביטול של "עדיפות ביולוגית-מגדרית", וכך רבים שלא רוצים לצאת לעבוד, או מעדיפים עבודות "נשיות", או לא מתנינים בתחרות או בהשוואת "של מי יותר גדול" יזכו לאווירה מתירנית, מכילה ונוחה יותר. כך אלה שזה הקטע שלהם, גבריות מוחצנת יוכלו להתחרות, כן גם בנשים שמעדיפות את מגרש המשחקים הזה, למה לא?!

עד אז...

הפעם בטעם חמצמץ שלאחר הקאה ארוכה, כאבי בטן ודחיסת חריף כמה שעות לפני.

האם שמתם לב איך בנשף המסכות האחרון, א-לה- ביבי והקונגרס, שרה נעלמה באבחת סכין מהתמונה?

למה המסיכה הכי טובה של רוה"מ נעלמה לפתע?

מה היא כבר לא מעניינת כלכך?

בהחלט פורים.