סיבה מפגרת לכותרת, אבל זה בגלל שהמחליק שלי התקלקל. אנלא יכולה בלעדיו אוךך
:(
מקווה שאבא ימצא מחר אחד טוב ושיקנה.. אם לא.. מפחדת לחשוב על זה בכלל.
היום היה יום סתמי במיוחד, חזרתי כבר לשגרה, ואני מרגישה שאני לומדת כבר יותר זמן.
במהלך השביתה לפעמים עברו לי מחשבות בראש-יו, אם הייתי עכשיו בלימודים לא היה מצב שהייתי מצליחה לקום כל יום ב6:30, אבל הנה, אני מצליחה, וחוץ מהעייפות שנשכחת ע"י הקפה השחור של הבוקר, הכל בסדר.
כיתה יא' אמנם, אבל פספסנו את כל החודשיים הכי לחוצים עם המבחנים, אז הלחץ עוד לא ממש עלה לי לראש.
למרות שיש קצת..
קצת.
יצאתי מזה אגב, מהפוסטים הקודמים. לא רוצה להכביר במילים. לא יצאתי מזה לחלוטין, אבל אני בהחלט בדרך.
אני רק מודה על זה שמחר זה יום לימדוים של 13:00, אז בינתיים אני אוכל לנוח בסבבה שלי.
היום היה אחד מהימים שאני שונאת: יום שאני לא מרגישה נוח עם עצמי. שאנלא אוהבת ללכת במסדרונות של בצפר. בגלל שלא נוח לי עם עצמי.. עם הגוף שלי. אנלא מרגישה כמו שאני רוצה להרגיש.
ואני חושבת ושואלת את עצמי: אני רוצה להראות כמו אחת שנוח לה עם עצמה, שמשדרת ביטחון ולא ביישנות וחולשה, וכדי להגיע לזה אני צריכה לשפר כמה דברים בדרך. להוריד קצת משקל [6 קילו יספיקו, ותאמינו לי שבשביל הרבה זה ממש קצת להוריד], ולדאוג לכל מיני דברים קטנים שאני אוכל להרגיש איתם בנוח. אז למה לעזאזל אנלא מצליחה להוריד את הקילוגרמים המיותרים והמעיקים האלה? אם אני רוצה את זה כ"כ? הכוח רצון שלי לא חזק מספיק?
די נמאס לי. אני רוצה להוריד אותם, ועוד חודש מעכשיו אני רוצה לכתוב שאמרתי בייביי ל2 קילוגרמים מתוכי.
ואתם יודעים מה?
זה מה שיקרה.
תזכרו, ה17.1!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
