הראל ויזל, בעלי רשת הביגוד "פוקס", התלונן בשבוע שעבר על כך שרשת H&M שהגיעה לאחרונה לארץ יוצרת - בעידוד קניוני עזריאלי - דימוי שגוי של "ביקוש המוני" בכך שהם יוצרים תורים פיקטיביים. לדבריו הרשת מכניסה את הלקוחות אחד-אחד, למרות שבחנות אין בכלל עומס, וכך נוצרים תורים ארוכים, תורים הגורמים לאנשי-העדר הישראלים להניח ש"אם כולם מחכים בתור - שווה ללכת גם כן".

אתמול עברנו ליד חנות H&M בקניון עזריאלי, ואכן "כצעקתה".

בתוך החנות היו אולי 15 לקוחות, כשמחוץ לחנות, עומדים מאחורי מחסומי חבלים, עמדו כ-30 איש, ממתינים להיכנס לחנות. החנות נראתה גדולה, מוארת - וריקה, ולא היתה שום הצדקה שלא להכניס לקוחות נוספים, אלא אם הכוונה היא ליצור רושם שגוי. וונדי העלתה השערה שאולי מנסים ליצור "חווית קניה", ללא עומס, ועם יחס אישי - "של חו"ל'', אבל מאחר וכבר ביקרנו בעבר בחנויות H&M בחו"ל - הסכמנו ששם המצב אינו כזה.

בקיצור - הראל פוקס צודק, והתורים בכניסה לחנות "יזומים", ונועדו ליצור עדר צרכני.

ואולם מצד שני ומאידך גיסא, אל לו למר פוקס להתלונן על עדרים הנצבאים על דלתות אחרים.

מילא זה שהוא גבה מאיתנו מחירים גבוהים על בגדים תוצרת הארץ - לפחות ידענו שאנחנו "קונים כחול-לבן", אבל כבר שנים שאנחנו משלמים מחירים גבוהים על בגדים "אדום-לבן", אז מה הפלא שכשמגיעה רשת בינלאומית "ממותגת" - כולם בורחים מפוקס בתחושת הקלה גלובלית?

בשיר "אין מקום לשניים על עמוד החשמל" שכתב חנוך לוין וביצעה להקת "אחרית הימים" מסופר על עובד חברת החשמל שיושב על עמוד חשמל, מפנטז על הנשים שהוא רואה בדירות מולו, אך אינו עושה שום דבר בנושא. נראה שפוקס טיפסה על עמוד גבוה, על רף מחירים גבוה - והיא מצפה שאנחנו נמשיך להתרפק עליה בנוסטלגיה בעוד שהיא מביטה עלינו מלמעלה. אולי כדאי שבפוקס יבינו שאם הם לא ירדו מהעמוד - מהר מאד הציבור ינתק להם את החשמל...