ירייה נשמעה בקצה הרחוב
גברת שרה השכנה ראתה מקרוב
לילה תל-אביב בוער וחם
סמל המשטרה היה מנומנם
כשהטלפון צלצל הודיעו על גופה
בקצה הרחוב כבר החובש כיסה עם השמיכה
גברת שרה השכנה אמרה לשוטרים
ראיתי שתי דמויות צעקות ויורים
בינתיים בקצה השני של העיר
אבנר התאילנדי וחיים הצעיר
נוסעים במכונית חוזרים באילון
שוטר תנועה עוצר אותם בדיקה של רישיון
בקשר כבר הודיעו על שני הבורחים
מבט אחד הספיק לו נראו חשודים
לקח אותם מיד לתחנה של הצפון
כל הלילה לא נתנו להם לישון
שמעון החוקר אמר שזה שוד
בן ציון הבלש אמר זה על כבוד
אמרו לאבנר תתחיל לדבר
וחיים הצעיר התחיל להישבר
בינתיים שרה השכנה במסדר הזיהוי
ניסתה לפשפש בזיכרונה הדהוי
אמרה שהם דומים אמרה שהם דומים
שלחה אותם לכלא לעולמים
שתים-עשרה בלילה בבית הכלא המחוזי
הרצל רב פקד מחייך חיוך נבזי
אבנר אומר נכתוב חנינה
נשלח אותם מחר לנשיא של המדינה
אבל איפה הוא, הנשיא של המדינה?
הוא שלח ידיים לעוד איזו פקידה
ועכשיו גם הוא זקוק לחנינה
ובקרוב כבר לא יהיה הנשיא של המדינה!
אולי נשלח אותו לראש הממשלה?
זה קצת קשה, גם הוא עסוק בחקירה,
ושר הפנים, גם הוא יושב בפנים,
ושר החוץ, גם הוא כבר לא בחוץ.
אז איפה הוא, הנשיא של המדינה?
הוא שלח ידיים לעוד איזו פקידה!












(יובל בנאי, משינה, בהופעה לעובדי אמדוקס, אמש)