את יושבת רחוק, בקצה השני של השולחן
ואז את נזכרת במשהו כל כך שולי, כל כך קטן וכל כך גדול
את לא רוצה שהיא תעבור לשבת לידך כשהעיניים יתמלאו דמעות
את לא רוצה שהיא תחבק
שהיא תבין
שהיא תדע.
את יודעת, שגם זה לא יגיע אליך. יחלוף איפשהו מעליך וילטף את הקליפה הקשה, הבלתי חדירה, שיצרת לעצמך.
עד שתשמעי את זה.
וכשתשמעי את זה,
זה יעלה את כל האבק מהעבר
והוא יכנס לעיניים
ויגיע לנפש
ואז תבכי.
אבל מה הקשר אליה? היא סתם שם בשביל שתוכלי לכעוס עליה, לשנוא אותה, להיאטם בפניה.
היא שם בשביל להגיד לך, שזה חייב לקרות, וזה יקרה, כשתשמעי את זה.
היא יודעת.
מוזר