בפוסט הקודם רשמתי 2 שורות עליה מסיבה אולי (בטוח) ילדותית, רק לוודא שהיא עדיין קוראת פה.
וכן, היא קוראת פה, אז סליחה אם נעלבת או משהו.
זה שהיא עדיין קוראת פה יכול להגיד משהו שאני הייתי רוצה לחשוב שזה זה, למרות כל השנאה שלה כלפי עדיין היא רוצה לדעת מה קורה איתי במקום מסויים.
אז למרות העליות וירידות בהרגשה אני מרגיש מצויין, הכרתי אנשים חדשים נפלאים ואני שמח בחלקי.
אני מבין שגם לך טוב ואני שמח מזה.
לג'ינג'ית אני עוזר עם הבן זוג שלה ומקווה שזה יעשה להם טוב.
אני 90% חוזר לצבא בתור איש קבע וכנראה (לא בטוח) ישר אקבל דרגה מעל מה שיש לי כרגע שזה מעולה.
יעבירו אותי קורס מכונאות רכב ואני אעבוד שם גם בתור מכונאי וגם בתור חשמלאי.
אני רוב הסיכויים גם חוזר לאייקידו ולפי הסנסי תוך 10 חודשים ואני כבר מוכן לקורס מאמנים.
שיהיה לך לילה טוב אשקלונית
ממני הפריק האובססיבי :)
יומן גמילה פרק 14
יום שני 11/11/2013
אישפוזית
07:10
בלי כוח לקום או לחשוב, הרוטינה של הקהילה שוחקת אותי ואין לי כבר כוח.
בקושי הספקתי לשתות קפה וסיגריה סיימתי בחוואה.
אני מת שיגיע כבר היום שהמחשבות יפסיקו לרוץ לי בראש כמו במירוץ ראלי.
כאבים בכתף ובגב.
הרגשה רעה כאילו הולך לקרות משהו לא טוב.
כבר על הבוקר הראש שלי נגנב לאיזור המשרדים.
שאלוהים יעזור לי כי אני כבר לא רואה אף אחד אחר שיכול.
אני במצוקה ענקית ואני רוצה לצאת מהמצב הזה אבל לא יודע איך.
נגמרה ביקורת חדרים ויורדים לסבב בוקר.
16:25
בסבב בוקר ישבתי ליד מקס והוא עבר מקום, אהי מההיתמסכנות שלי חשבתי שזה בגללי ושהוא לא רוצה לשבת איתי, זה נתן לי הרגשה על הפנים.
רק אחר כך הבנתי שזה לא היה בגללי.
יפית כמעט ולא היתה לי בראש היום עד ארוחת הצהרייםכשהיא נכנסה לחדר אוכל.
כשקמתי פתאום קלטתי אותה דופקת בי מבט שאני לא יודע לזהות אם זה טוב או רע.
בקבוצת גוזלים הבוקר התפרקתי וסיפרתי על מקרה שהיה לי עם ההורים וחיים המדריך אמר לי שכדאי לי לדבר על זה עם אלון המטפל שלי.
אני אדבר איתו גם על יפית והסיטואציה הבעייתית שיש לי פה.
שלב ב' יוצא היום למסע השרדות ואני מת לצאת איתם.
22:33
הקהילה הפכה קטנה יותר ואני עברתי עוד יום.
אני ממש לא מחכה למחר כי יהיה המון מה לעשות.
מתוך קהילה של 62 נפשות ירדנו ל-25 לא כולל תאום וזה אומר שאין מי שיתפקד.
בארוחת ערב היה פלאפל שאני לא כל כך אוהב אבל אוכלים מה שיש.
כל פתיחת דלת העפתי את הראש לכיוון בציפייה שיפית שם.
ויקטור נתן לי נקודה שונה להסתכל על זה - כל עוד היא נשארת בפנטזיה זה בסדר ואפילו הגיוני כי אחרי הכל היא בחורה שנראת מצויין אבל בעיה אחרת היא שזה הופך אצלי לסוג של אובססיה כי אני חושב עליה רוב חלקי היום ואם אני לא חושב עליה אני חושב על זה שאני חושב עליה.
שמו לנו הערב סרט "ערפדים", סוג של אימה כזה משהו טיפשי אבל חמוד ודווקא כשנכנסתי לסרט הפסיקו אותו בגלל שנגמר הזמן.
היום התחיל רע ונגמר נחמד ונקווה שמחר יהיה יותר טוב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
