בשבוע אחד, דוד שלי נפטר, יום אחריו סבתי החורגת ויומיים אחר כך אבא נכנס לבי"ח שוב, הפעם הוא מאבד את הראייה ולרופאים אין מושג מה הולך איתו, הם אובדי עצות.

שובהצלחתי לפגוע בידידה בהתפרצות אחרי כל החרא של השבוע ונפלתי עליה כשגם היא היתה במצב מעורער.

בשלב מסויים חשבתי שאני צריך איתי את האשקלונית אבל הבהירו לי שלא, ביני לבינה לא יהיה יותר כלום חוץ משנאה כואבת.

ה"מפחידה" הפסיקה לדבר איתי בלי שום סיבה נראת לעין וזה ספק מעצבן ספק מאכזב אבל פאק איט. אנשים שהולכים מהחיים שלי רק מפנים לי את הדרך לאנשים טובים יותר.

הכרתי מישהי חדשה ומתפתח שם משהו אבל זה עוד בניסיון ולא בטוח... הלוואי וזה ילך.

הפעם אני נכנס למערכת יחסים עם ראש מפוכח ואני לא אתן להתלהבות שלי לנהל אותי.

דיכאוני ושמח, שילוב מוזר, זה קופץ מפה לשם ומשם לפה.

אני משתדל להסתכל קדימה בעיניים מפוכחות ופתוחות, לראות את הדרך הנכונה.