|
יומני אלפוחרה מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
נובמבר 2009
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2009
מבט הפוסט הקודם המחיש לי שוב, כמה אישיות הן התחושות. אלה הן טביעות האצבע של תולדות האדם. השקט כלכך אישי. אינטימי. כמספר האנשים גרסותיו. שניים יעמדו אחד לצד השני, ילגמו יחדיו מאותו השקט ודמותו לא תהיה אותה, ומשקעיו יתגבשו לחוויות כלכך שונות שמהן כל אחד יזכור ויזכיר.
ראיתי אותי עומד שם, באמצעו של סיפור, מביט אל שולי העיר ומבקש לרכוב על מבטה של השחף. מֵאֲחוֹרַי מיטה תובענית ניבטת בי מתוך סיפרה של אמילי דיקינסון "חיי נצבו רובה טעון". נתון בבועת שקט שלכודה בתוך צבת זמן. עם המבט שהייתי לוכד, הייתי עף למרחקים, או לפחות מאותה גזוזטרה.
 ובאמצע נפגשנו
| |
|