|
יומני אלפוחרה מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
אפריל 2010
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2010
שריון קוצים משהו הביא את צהוב הקרן להיכנס אל השיטה הקוצנית הזו. הוא נלכד בתוך הגנתו, מביט לשמים מעל מצפה, חושש. ושם במרומים נח לו בסבלנות ניצית, נץ עטלפים. נץ עטלפים בצהרי היום?! הרי זו ציפור לילית לכל הדעות והספרים. אך כן, נץ עטלפים הוא. ללא ספק.

אני בטוח שצהוב המקור נבעת מהמראה הלא שגרתי ובחר להכניס את עצמו למקום שממנו ייצא פגוע וחבול, בכל מקרה ומצב. עדיף כך, המליצה אימא טבע, לעומת פגיעה אנושה מהנץ.

צפיתי במראה וחמלתי והתחלתי לחוש גמני את אי הנוחות בקוצים שאימצתי לעצמי. גמני מתגונן, אך בפני מי? צהוב הקרן מתגונן מפני אויב מוגדר בדמות הנץ ואני איש חכם, מתגונן בפני כל מי שיבוא לאיים עלי. עלאק איש חכם. כמו צהוב הקרן, גמני שבוי במערך ההגנות שלי. הקוצים מחרידים אותי ממנוחתי. לא פשוט להתנהל לבוש בשריון קוצים. אני חייב להתנהל בזהירות, בתנועות מדודות. להיזהר, שלא להיפגע.
| |
|