| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2004
בין איש לאיש
כמו דוגמא לאחי היקר טליק.
אני מביט באיש השוכב על הפוטון.
עור אפור.
רזון של מות נסוך על פניו.
עיניו שקועות איפושהו מאחור.
הוא מוכר לי.
אך יותר מכל מוכר לי מה שמתחולל במחשבתו.
ליבו כואב לי יותר מכל.
הוא הוכרע מרצונות.
מרצון הוריו.
ממאוויי החברה.
חברותיו ואישתו גם הם לא טמנו ידם ורצונותיהם בצלחת.
ואולי בעיקר מרצונותיו שלו.
הוא ניסה לחיות את הקיים.
את היש.
דווקא הצליח בכך בעיסוקיו בעבודה.
לא הצליח בכך בחייו.
נכשל.
המתח שהלך ונבנה במשך ימים ולילות.
הריק והחסר שמתוכם עולים הרצונות,
הכריעו אותו לבסוף.
עד שכמעט הסתלק מרים ידיים.
בשקט.
אך משהו לא נתן לו ללכת באמת.
חזר לביתו.
הבית היה אחר וממוטט.
קירות סדוקים ולחים.
אך הם עדיין חיכו לו.
הרצונות האלה.
החובות.
החסר הבולע.
כעלוקות צמאות לדמו שיבש.
אז מה לעשות הרהר.
איך ניתן להתמודד.
בעיקר עם המכבש הכלכלי במצבו העגום.
איך יצליח לשלם את הדרוש תשלום לזו שהייתה בחייו.
איך יתמוך ויוציא את ילדיו לחיים.
והוא כבר שבר כלי.
לא יוכל לחזור לעבודה מאומצת.
הרופאים הרי אמרו.
רק עבודה חלקית, ללא מאמץ וללא לחץ.
חיוך מר התפשט על פניו.
ללא לחץ, והוא הרי מרגיש את סיר החיים לוחץ ומועך.
על שרידיו המעוכים.
אולי טוב הדבר חשב.
כך יוכרע סופית ויילך לבלי שוב.
בוקר אחד התעורר האיש האפור עם זרע מחשבה חדשה.
דרך החיים של מימוש רצונות.
שלו ושל האחרים.
הרצון.
הם אלה שהכריעו אותו הרי.
אז התשובה היא לא כאן.
אם כך התשובה היא במה שנשאר בו.
במה שקיים בתוך הריק שלו.
בהוויה הזעירה שעדיין מצאה מישכן בתוכו.
את היכולת הפיסית אולי הוא לא יכול לשנות.
לפחות לא בטווח הזמן הנראה לעין.
את היכולת הכלכלית הוא יכול בקלי קלות.
הוא הרי יכול להיות איש עשיר.
לאיש עשיר הרי אין בעיות כלכליות.
הוא יחיה ויחשוב וירגיש איש עשיר.
חיוך רחב התפשט על פניו.
יש קו מטרה, עתה רק חייבים לצאת לדרך.
מתוך רגע של הוויה לרגע הבא.
רק צריך למצוא את הנתיב הנכון.
כך נירדם לראשונה מזה ימים עם חיוך חדש.
למחרת התעורר האיש עם המשכו של החיוך ועם מילה אחת.
בורסה.
זוהרת ומהבהבת.
הרי היא נוצרה ממש עבורו.
אי יכולת גופנית.
כושר ניתוח והבנה.
אינטואיציה חזקה.
שעה אחת כל יום התיישב על המחשב.
למד ולמד ולמד.
לאחר חודש לקח מעט כסף והתחיל להשתעשע איתו.
העיז ונסוג.
מעד והצליח.
הכל מתוך חדווה חדשה.
של הוויה חדשה שגדלה בתוכו.
הוויה וחוויה של עושר.
אחרי תישעה חודשים החליט להפסיק.
הוא חישב ומצא כי יש לו מספיק ליותר מחיים שלמים.
לראשונה בתולדות האיש, הוא ניצח את הרצון המעיק.
סופסוף גם בחייו, ולא רק בעיסוקיו.
יש, יש דבר העומד בפני הרצון.
ההוויה עצמה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
