יומני אלפוחרה

הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת, גָּבְהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם,

וַיִגָּלוּ מֶרְחַקִּים בְּהִירִים, רַחֲבֵי יָדַיִם –

עַל-הָהָר עוֹמְדוֹת רַגְלֵי הָאָבִיב!

עַל-הַמִּגְרָשׁ עִם-שֶׁמֶשׁ אֵדִים חַמִּים מִשְׁתַּטְּחִים,

מִן-הָעֵצִים הָרְטֻבִּים פְּטוּרֵי צִיצִים מִתְפַּתְּחִים –

הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת מִסָּבִיב.

הוא כתב את השיר ממש רגע לפני בוא המאה העשרים.

תקווה לרוח אחרת במאה המתחדשת לעולם.

אני אימצתי את המילים האלה כזמר התחדשות אביבית.

האביב כלכך שונה מכל עונה, יש בו יכולת אחרת.

הוא מביא את המקום שלי לשקט.

משתיק אותי.

מאפשר לי להביט ולהקשיב כאשר התקווה נובטת.

אי אפשר להישאר אדיש לרוח האביב שמבקשת לייצר מעשים.

זו העת לְגַדֵּל וְלִגְדּוֹל.

זה הזמן להתחבר לשירת הדרורים ולפריחה המהממת של כליל החורש.

חגשמח לכולם.

חגאביב, חג של אושר, אהבה ו- care.

* *

הקדמתי בברכה כי אני נוסע.

נתראה מצידו השני של חג האביב.

עבר זמן מאז ורק עתה אני מוצא קצה חוט.

שלהי ינואר בלילה קר בזימבבואה ואני מצלם את השמים.

חלקי ספינתו של מלך ארגו שטים בשביל החלב.

אני מתחבר למצפן ומקווה שרוח מערבית תפיח את המפרש בדרכי למזרח.

שמים בזימבבואה בשלהי ינואר.

מצפן - שורת הכוכבים האלכסוניים.

מפרש - שורת הכוכבים המאונכים הם החלק המערבי של המפרש.

הכל התחיל עוד יום קודם עם הסרפד הקנארי שהאיר את השמים.

אהבה ו- care

איני זוכר שדות חמציצים כה מרובים ומעובים כמו השנה, מרבדים של אור בוער.

כמו כל החמצות העולם נבטו השנה, הרימו ראש להזכיר ולהתריע.

אגדה מקומית מספרת כי בשדה החמציצים חבויים פרחי הדמיה.

פרחי בריאות ומכשפוּת שניזונים מכל צרות העולם.

שם נאה להם בעברית, אשר מרמז על צבע הדם בשורשיהם

ועל כל האגדות של מחלות ושינאה ואהבה שתלו עצמן בשיקויי השורשים האלה.

אם יש כלכך הרבה החמצות, מחויב הוא הטבע לזרוע את התקווה, את קיומן של אגדות.

וכך יצאתי הבוקר לחפש את צמחי הדמיה.

תקוות הבוקר התחזקו עם הדרורים שינקו את מתיקות פרחי כליל החורש.

אחרכך הגעתי לַמְּלֵחָה ולשמחתי ראיתי מרחוק את הפלמנקוס במעופתן האביבית.

גם הם העירו בי תקוות אביב שבלב.

אך אז הגעתי לשדה הצהוב הצורב הזה של החמציצים.

בחשש פילסתי לי שביל בתוך האור, מבטי נעוץ האדמה שמבצבצת בכתמים שבין החמציצים.

את צמחי הדמיה המדברית השרועים חיפשתי, אשר בדרך כלל נצמדים לאדמה.

כאשר ראיתי אותם הבנתי שעם מטען הסמים שחבויים בעורקיהם אין להם צורך להסתתר.

החמציצים מכבדים את נוכחותם הרעילה ומקיפים אותם ביראה.

מהר מאוד התחלפה שמחת הגילוי בתחושה מכבידה ועוקצנית, שלא כדאי להישאר שם יותר מידי זמן.

אור חמציצים ודם שורשים עלול להיות יותר מידי.

כאשר שבתי הבייתה שמחתי שוב בבז, שמזה כמה ימים בא לבקרני כל יום.

הפעם עם ארוחת הצהריים ממול חלוני.

כל היום הזה היה מלא משפטים שאני עדיין זקוק להבין.

חשתי צורך להתפלל, ושוב הגעתי לאחת מהתפילות החביבות עלי:

זֹהַר אַחֲרוֹן שֶׁל אוֹר נָגַהּ בַּלֵּב.

גַּרְגֵּר חוֹל אַחֲרוֹן עֲדַיִן מְאֹהָב,

בְּקֶרֶן שֶׁמֶשׁ שֶׁנּוֹתְרָה לְאַהֲבָה.

מְסָרֵב לְוַתֵּר, וּמְלַטֵּף בְּיֶתֶר שְׂאֵת.

כָּל עוֹלָמוֹ נָתוּן בִּיכָלְתּוֹ לְלַטֵּף.

שִׁירֵי אַהֲבָה עַל שִׂפְתוֹתָיו הַמְּלֵאוֹת.

נְשִׁיקָתוֹ אֲדֻמָה מִסִּפּוּרֵי הָרוּחַ.

נְשִׁימָתוֹ צְרוּבָה מִלְּשׁוֹנוֹת רַבִּים.

וְשִׂמְחָתוֹ עֲצוּמָה כְּמַטָּלָה עַתִּיקַת יוֹמִין.

חָכְמָתוֹ בְּצִפִּיָּה הַמִּתְאַהֶבֶת בַּזְּמַן.

כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ.

כָּל בֹּקֶר חִיּוּךְ בּוֹטֵחַ עַל שִׂפְתוֹתָיו.

וְכָל שְׁקִיעָה מַגִּיעַ זְמַן קִיּוּמוֹ.

הָרֶגַע בּוֹ אַהֲבָה מְמַלְּאָה אֶת כָּל קִיּוּמוֹ.

זְמַן מֻקְדָּשׁ לְתִקְוָה מִתְחַדֶּשֶׁת וּמְקֻיֶּמֶת.

* *

את התפילה הזו פרסמתי כאן לראשונה היום לפני שבע שנים.

זו הייתה הפעם הראשונה שפרסמתי כאן בישראבלוג פוסט.

בלוגלדת שמח לי

ותודה ענקית לכם שעדיין אתם באים ובאים ובאים...

עֲדַיִן חֲסַר פוֹקוּס

בְּתוֹכִי פְּנִימָה